אני מסתכל לך בעיניים, עמוק וזה לא מרגיש לך מטריד, את מרגישה את העומק, אנחנו לא מכירים הרבה זמן, אולי כמה חודשים
אבל המבט הזה, המבט הזה שלי גורם לך להציץ לי לתוך הנשמה והכמה חודשים האלה מרגישים לך כמו שנים ארוכות.
אני מניח לך יד על הצוואר, אני עדין, לא כמו בדרך כלל, מתקרב ונושק ברכות, את רוטטת, זאת לא תחושה שהרגשת לפני, הקצב עולה באיטיות שמשגעת לנו את החושים.
הבגדים מתחילים לרדת ואיתם המחסומים והחששות, ערומים כביום היוולדנו פיזית ונפשית, העולם עצר אין יותר דאגות, אין יותר חיים, זה רק אני ואת.
אני נושק לך בצוואר, תופס אותך בחוזקה, קצת אגרסיבי, אךךך כמה שאת אוהבת את זה, את מתחילה להירטב וגם אני, אנחנו באופוריה, מלכי העולם, אני נכנס לתוכך, אין חיבור יותר חזק מהתחושה שקיימת באוויר, אין הרבה מילים, כי לא צריך להפריע לשיחה בין הנשמות שלנו.
עוברות להן דקות ארוכות ואני יורד ממך, שנינו מחויכים ושוב אני מסתכל עלייך, אומר לך שאני אוהב אותך ונותן לך נשיקה קטנה על השפתיים שאני כל כך אוהב.
והמחשבה היחידה שעולה לי לראש היא: ״עכשיו הבנתי מה היא תשוקה טהורה״