אני שרוף, נשרפתי יותר מידי בחיים שלי.
אני דפוק ואין לי בעיה להודות בזה, עברתי המון, כאב לי המון, העולם שלי הוא מקום שחור, הוא גיהנום בפני עצמו, הוא כל מה שהכי רע בי במקום אחד, הוא הצד האפל שלי, הצד שאני תמיד נכנע אליו, העולם הזה נבנה מכאב, הוא נבנה מכאב אמיתי, והוא ממשיך בבנייה גם עכשיו כשאני כותב לך את הקטע הזה, כי הכאב הזה הולך איתי, שנים שהוא פה, הוא החבר הכי טוב שלי.
איבדתי את התמימות שלי בגיל כל כך צעיר, עברתי, נפגעתי, חוויתי, אני יודע מה זה להיות חסר כל וקשה לי, אלוהים כמה שקשה לי, הכל נראה טוב מבחוץ אבל את צריכה לראות את הבפנים שלי, שחור, הרוס וככה אני חי.
ואת, את באת משום מקום וכשהייתי בעולם שלי והסתכלתי למעלה, ראיתי אותך, המלאך בגיהנום שלי, הבאת נקודת אור שלא זכיתי לראות כבר שנים והסתכלתי והיה לי קשה להסתכל, אבל הסתכלתי והתמלאתי בהתרגשות ופתאום כל השחור נעלם ורק את האור שהבאת ראיתי בעיניים.
והיה לי קשה להתרגל, אבל הסתגלתי ותאמיני לי שהיה לי כל כך קשה, אבל כשהתרגלתי שוב נעלמת ושוב הכל חזר על עצמו רק ביותר גרוע, כי הפעם שאני מסתכל למעלה בעולם שלי כבר אין את האור שנתן לי תקווה.
הוא מלא בחושך, אבל עדיין אני אסתכל, אני אסתכל כי את המלאך, המלאך בגיהנום שלי.
