כמוס

לפעמים אני מסתכלת על הירח והוא מרגיש כמו החוסר ההיגיון עצמו . תלוי לו שם תמיד מדוייק מידי מתקתק קבוע. לבנה מתעגלת ומתחסרת מידי . תמיד. תלויה.

וכולם מסביב נראים לי  כמו נחיל  נמלים משוגעים זזים מהר כאילו הם מבינים לאן . חיים לפי כללים שכולם כבר שכחו מי בכלל כלל אותם. וכולנו חיים על כדור שמרחף בחלל ויש פה ג'ירפות שזה כבר הופך את הכל ללא סביר .

לפעמים אני מתעוררת עם דופק מהיר וזיעה קרה ותחושה שאולי כל המציאות הזאת וכל מה שיקר לליבי אצלי בראש ואני בכלל תודעה בלופ שלא נגמר  וזאת אימה מהסוג הבודד ביותר. 

ואם הכל כאוטי אני אהיה אלת הכאוס עצמו. 

. .