|
|
|
הלילות נהפכו להיות האויב שלי . ממלכת השינה שפעם היתה נותנת לי חופש מהקיום האנושי טורפת אותי . חלומות בעתה משאירים אותי חלולה וריקה מעצמי .
התודעה שלי שכל היום כל יום נלחמת בכל העצב והרוע שסביב לי שמייצרת עוגנים של תקווה נבלעת בשינה . פוערת את עצמה למה שיש שם באמת. מחבלים דם כאב אונס הרג רצח התעללות חטופים פחד אימה כאב כאב כאב כאב כאב כאב כאב כאב
כאב . וכמה עוד אפשר וזה פשוט לא נגמר .
הפסקתי לעשן לפני שבועיים וחצי . ואני בכלל לא מבינה למה לא לעשן עכשיו מלאן סיגריות כי עם ההרגשת סוף העולם שאופפת אותי לעשן נראה לי כמו הדבר ההגיוני היחיד שיש לי לעשות. וגם וויסקי .
כל מה שבא לי זה לעשן את עצמי ואת הכל .אני נוהגת ומדמיינת טיל שמעיף אותי ואת האוטו שלי לחלל. אני מדמיינת מחבלים מקיפים את הבית שלי ומנסה לחשב מה תהיה התגובה ההגיונית. זה מחשבות הסיגריה הולמת אותן . זה מחשבות שבן אדם לא אמור לחשוב.
איך זה שאנשים כל כך רעים הורסים את העולם פוגעים בכל כך הרבה בני אדם וזה פשוט ככה .אני רוצה לשרוף ולפחם אותם ואת עצמי ואת הכל.
וכוסאומו
התהום שלי שבי קוראת לי לצלול לתוכה . היא לוחשת לי שכדאי להרפות.ומאמי תדליקי סיגריה ותלגמי מלא טיפה מרה ויפה שלי תעמיסי הרי במבה בשוקולד וקולה. . ותיסתממי סימום מהסוג האופיאטי כזה שייתן לך שקט מופתי ,תחושת ציפה כמו שהיית ברחם לפני שיצאת מהכוס של האמא שלך . נשמה של אבא לכי להזדיין עם זר מטונף סקס קר מנוכר חסר רגש . תצרחי את עצמך באורגזמות זולות . תדמייני תשוקה בייאוש ואהבה בניכור.
רק כדי לא להרגיש את הריק הזה . את הנתק . ואיך זה בכלל אפשרי להיות מנותקת ותוך כדי להרגיש במין הילוך איטי דמעות חמות מטיילות על הלחיים
*
כנראה שכל מי שנכנס לי ללב ישכון שם לעולם .
ול י' היתה פאקינג וילה בלב שלי. 4 שנים הוא גר בתוכי עם חופשות זמניות שלי בלבבות של אחרים בנסיונות חלושים למצוא בית בלב של מישהו גם אני . אבל תמיד חזרתי והוא היה שם והלב שלי תמיד נהה אליו .
מעולם לא היינו ממש יחד הוא מעולם לא התמסר אליי ולקשר שלנו . אבל גם מעולם גם לא לא היינו ביחד כי מעולם הוא לא שיחרר. משחק נשימות של התקרבות והתרחקות . קרוב רחוק קרוב רחוק . עד שכבר לא יכולתי יותר והקזתי דם וים של דמעות כדי לשפץ ולהרוס לו את הוילה למשהו צנוע יותר . והצלחתי .כבר שנה וחצי שהוא בלב שלי באיזה חלקה קטנה ומגודרת .עיקרתי את המיניות מהקשר שלנו . וקראתי לו חבר .
*
לפני שבועיים הוא הציע שניפגש . הוא אמר לי שהוא הבין שזו אני שהוא בוחר אותי. חלום שהפסקתי לחלום שמגשים את עצמו מול הפרצוף שלי .
ואני מאושרת או לפחות חושבת שאני אמורה להיות מאושרת אבל באותו זמן לוחש לי קול בלופ -חלום או אולי הוא שמגשים את עצמו מולך. לא בתוכך איתך .
ואני בחיוך עם עיניים שמהבהבות בין בעתה לכמיהה אומרת לו בוא ננסה .
אבל לאט לאט לאט לאט
*
והכל נורא מהר ואינטיסבי והוא כבר אוהב אותי ממש ואני רק עסוקה בלהבין איפה אני . איפה את ? מה את מרגישה? את בכלל מאמינה עוד בכם ? לו ? ועוד ועוד אני אוהב אותך . מת עלייך . סקסית . גאה בך .בואי תהיי איתי .ואני מצחקקת תודה ו מיליון שאלות ותחושות מתפצחות בי.
אני לוחשת לאט , בבקשה . והוא עונה לי ברור יפה שלי
*
הסרט נגמר ואני רוצה ללכת והוא מבקש חיבוק במיטה.
אני לא ממש רוצה אבל גם לא רוצה להרחיק אותו אז מסכימה .
האנרגיה המינית שלו + מילות האהבה הבלתי נגמרות הן כמו ערפל שעוטף אותנו . אני מנסה ללטף אותו בדרך אמהית ומכילה להתמיר את המיניות הנוטפת לאינטימיות . מיניות איתו כרגע מסוכנת לי תדחוף אותי עמוק לתוך התהום . אבל לא לתהום שלי .לתהום שלו לתהום שבה כבר לא תהיה לי בחירה וברירה .
בעדינות או לפחות ככה נראה לי כי אם אני אהיה עדינה מידי גם אני וגם הוא לא נשמע אותי .אני אומרת לו די זה יותר מידי תן לי שנייה רגע .
בתגובה הוא קורס לתוך עצמו
מפנה לי גב מבקש סליחה ולא מבין מבין מה עשיתי ומצטער סורי אבל לא מבין מה עשיתי . וסורי לא מבין סליחה מצטער לא מבין מה עשיתי מה
אני מנסה להסביר לחבק לרכך .אני לא בעצמי מבינה או לפחות ככל שעובר הזמן אני מבינה פחות . אני רוצה לצרוח לו שיקשיב אני רוצה לשמוע אותי . אבל איך אפשר לצרוח הקשבה?
*
ואז שתיקה
*
3 ימים אחרי אני מציעה להפגש ולדבר . הוא לא רוצה .
ולא יכולתי לעשות עם זה כלום . ויש בי גם קול חדש שלא רוצה לעשות עם זה כלום .
ודמותו צריכה להתפוגג ממני שוב. מחדש.
ובינתיים אני מתפוגגת . עומדת על פי התהום . אבל על פי התהום שלי ורק שלי .
האדם מחפש הגדרה.
אני בכלל פוליאמורי. פולימרי . סולו פולי . מונוגמי . מונגמי שמזיין רק בחופשות. אני בי . אני ג'נדר פלואיד. אני ספיוסקסואל. דמי סקסואל .כוסאומו סקסואל. דתי חילוני חרדי . אוהב כך . שייך לשם . אני בקטע של לזרום . מחפש קשר רציני. אני אנוכי עצמי . אני שולט . דום . דומיננט . נשלט . סאב. מתחלף .אני זורם . אני אוהב אנאלי .אני אורלי אני ליברלי .אני ימין . אני שמאל או בכלל מרכז .
ממי אנחנו כבר יוצאים חודשיים מה אנחנו ?
אני אני שונא הגדרות. בואי פשוט נהיה
העבר מקופל כמו שרשרת ארוכה סבוכה וחלקלקה. לפעמים את מוציאה אותה מהבויידעם ומעבירה אותה באיטיות בין האצבעות הקרות שלך מתבוננת בכל חרוז וחרוז. עונדת על הצוואר ומסירה . מחייכת ואז דומעת ואז מרגישה לכודה ואז מרגישה משוחררת ואז לכודה.
החרוזים מורכבים בעיקר מאנשים שאהבת . לפעמים גם סיטואציות. מי את ללא העבר? מה את שאת בעבר ? כמה אפשר לחיות עבר? או שאולי יש שם עוד תשובות ? לפעמים את רוצה לכתוב את כולם אלה שגרמו ללב שלך לפרוח ואלה שרמסו אותו . ואלה שסתם לא היה להם אכפת . אולי לכתוב גם על אלה שלך לא היה אכפת מהם . אבל אותם את בטח לא תזכרי אפילו.
אולי זה מה שיעיר לך את הלב המנומנם שלך ? אני בהגנה או בבנייה עצמית?
אולי ההבנה מה היה שם תעזור לך להבין מה יכול להיות ? או שזה פשוט ההנאה המזוכיסטית מחיטוט בפצעים ? אבל זה לא רק פצעים את מזכירה לך. גם כמובן . וגם אוסף נסיבות ומזל .
מה יש להפסיד אני חושבת .
כן אני אכתוב את כולם.
אני מבקשת סליחה מעצמי על כל הפעמים שבילבלתי בין מין לאהבה
שאני עצמי אנסתי אותי למין רק כי הייתי זקוקה לחיבור חיבוק ואהבה
אני מבקשת סליחה ממני על כל הפעמים ששמעתי אותם אבל לא את עצמי , על כל הפעמים שהאמנתי באחר ולאחר אבל לא לעצמי ובעצמי
אני מבקשת סליחה מעצמי על כל הפעמים ששתקתי שהייתי צריכה לדבר ,שספגתי שהייתי צריכה להגיד מספיק
אני מבקשת סליחה מעצמי על כל הפעמים שזייפתי , ששכחתי אותי
על הפעמים שמכרתי את החלומות והצרכים והרצונות שלי בשביל רצונות של האחר , בשביל הרצון שלי שהוא ירצה אותי.
אני מבקשת ממני סליחה על כל הפעמים שהתעלמתי מהרגש שלי שטשטשתי את הגבולות שלי.
אני מבקשת סליחה מעצמי על כל הפעמים שסלחתי לאחרים אבל לא לעצמי .
אני סולחת
החלומות שלי תלויים להם מקומטים ומרוטים על החבל כביסה בחצר של הבניין המשותף כבר 4 שנים בשמש הקופחת.בגשם המרקיב ושוב בשמש גשם שמש גשם שמש .
עכשיו קיץ . עכשיו הם יבשים וקשים , מחכים ,מחכים , מחכים. דוהים מיום לשנייה עוד ועוד
האדום של התשוקה הפך לורוד חיוור ומכוער כמו צבע של אודם מרוח של זונה זקנה ומקומטת
ושאני מסתכלת מהחלון אני חושבת שצריך לרדת ולהוריד את החלומות האלו מהחבל כבר. ואז אני חושבת על זה שכבר 3 שנים אני חושבת על זה.
אבל מה עושים עם חלומות אם לא שמים אותם ככה בחוץ?
הם כבר כל כך משומשים שאפילו אני כבר לא מזהה אותם. ומי רוצה בכלל לדחוף את הדברים הבלויים הזה חזרה לתוכי
הורוד העתיק של האהבה דהה כמעט ללבן כאילו הוא שוכח להאמין לעצמו שאי פעם הוא היה בכלל ורוד עתיק ואוהב ורוטט ומתרגש ומיוחד .חסר צבע חסר גוון. נצחי .
הירוק החי והפרוע כמו בג'ונגלים שהיה פעם, נראה כמו הצבע בקיר של המחלקת סרטן בבית חולים .
והצהוב שהיה פעם כמו שמש עכשיו בצבע של השתן של החולים במחלקת סרטן.
אז אני שוקעת.
המתקן של הכביסה חורק עם הרוח במונוטוניות .
קחח..123 קחח 123 ..קחח 123...
אם אני עוצמת עיניים מספיק חזק אני יכולה לדמיין שזו גניחה או אולי מיטה שחורקת במאמץ מהגופים שנעים עליה .
אני מתחילה להחדיר לתוכי אצבע עצלה ועוד אחת מזיינת את עצמי בקצב החריקות
מדמיינת את האטבים החזקים שלוחצים ומעגנים את החלומות שלי חזק חזק לחבל .בגשם בשמש בגשם בשמש
הגניחות החריקות האלו הם המקצב . והאגן שלי זז מהר יותר ויותר כשאני חושבת שזה בעצם אלוהים שמזיין לי את החלומות .
את מבינה שאת צריכה להרפות. להרפות מהחיפוש המזויין הזה אחרי אהבה. את מבינה לרגע אחד שאהבה לא מחפשים שאהבה מוצאת אותך. שכל מה שיש ונותר זה להביא את האור שלך ולהאמין שיום אחד הוא יפגוש באור של האיש המיוחד שלך.
שאת מחפשת זה סימן שאת חסרה ושיש בך חלל ואת לא מסכימה לזה יותר. לא מסכימה להיות חסרה וחלולה. לא מסכימה יותר בחיים אף פעם לפעול מהמקום החסר שבך.
את מבינה וזה כואב מדי להבין את זה שאת צריכה להפסיק לנסות לשלוט במציאות.שאת במילא גרועה בזה כל כך ורק יוצקת בתוכך ככה עוד ועוד תסכול ופחד וציניות.
את מבינה שאת חייבת ללמוד להתמסר למציאות, לתת לשולטת הגדולה ביותר את השליטה בך.
וזה החוסר אונים הכי גדול שחווית אי פעם.
אז גברת מציאות שולטת אני שלך.
אני רוצה שתזיין אותי 8 שעות רצוף
אני לוחשת לצוואר שלך
שתזיין ממני החוצה את כל הצער והכאב
שתזיין אותי כאילו זה סוף העולם המזויין וזה כל מה שנותר לעשות
תזיין אותי עד שאני אהיה רק גוף וכל הכאב יתנקז ממני בצרחה אדירה לשמיים
תזיין אותי 4800 דקות מדויקות בכל תנוחה בכל כולי עד שתמחה ממני כל זכר ממנו
תזיין אותי תהיה אני ואני אהיה אתה
ונהיה הכל וכלום
תזיין אותי שתהיה לי מנוחה
ממני
תזיין אותי עד שאוולד מחדש
טהורה
שוב פעם אני
מה לחשת לי מותק אתה שואל?
ואני שותקת ומנשקת ומתחפרת לך עוד יותר עמוק בצוואר
