כמוס

הלילות נהפכו להיות האויב שלי . ממלכת השינה שפעם היתה נותנת לי חופש מהקיום האנושי טורפת אותי . חלומות בעתה משאירים אותי חלולה וריקה מעצמי .  

התודעה שלי שכל היום כל יום  נלחמת בכל העצב והרוע שסביב לי  שמייצרת עוגנים של תקווה נבלעת בשינה . פוערת את עצמה למה שיש שם באמת. מחבלים דם כאב אונס הרג רצח התעללות חטופים פחד אימה כאב כאב כאב כאב כאב כאב כאב כאב 

כאב . וכמה עוד אפשר וזה פשוט לא נגמר .