זה התחיל כך וכך שנים אחורה. ראינו, התאהבנו, התחברנו, התחייבנו. זה נראה/הרגיש/הפעים/(וכו' וכו' כאוות נפשכם) כמו הדבר האמיתי. שאין הרבה שכמותו. בוגר. אוהב. מושך. מכיל.מאפשר. מפרגן. משתוקק. מסעיר. מצחיק. משלים. מפרה. אנשים טובים, ממשפחות טובות. הדבר הנכון. ילדים. משפחה. רוטינה.
ובאמת כך היה ואפילו לאורך הרבה מאוד זמן. עד שבנקודה מסויימת, שעליה אני אף לא יודעת להצביע במדוייק, משהו קרה. מה זה המשהו תשאלו? ובכן, גם על זה אני לא יודעת להצביע במדוייק.
ואז בא השבר. כל מה שתואר עד כה נכנס לתוך השבר מה שעשה את השבר עוצמתי במיוחד. ואיך בא לידי בדיוק השבר תשאלו? אינני יודעת במדוייק. פנים רבות לו.
בעיקר התרחקנו. מה שנראה היה מסעיר בעצם העיק. מה שנראה היה משלים בעצם הפריד. מה שנראה היה מפרגן בעצם התריס. וכהנה וכהנה. הוא הלך אל שלו. אני הלכתי אל שלי.
עד שכשהוא הלך אל שלו בזמן שאני הלכתי אל שלי ראיתי בשביל מקביל שהוא הולך אליה לחפש את מה שמושך. מכיל.מאפשר. מפרגן. משתוקק. מסעיר. מצחיק. משלים. מפרה.
נקודת השבר. פנים רבות לה. בכי. דין וחשבון עצמי. דין וחשבון הדדי. האשמות. לקיחת אחריות. מחשבות. בדיקת מה שהיה נחשב עד כה לאקסיומות זוגיות.
כששבר מתאחה החיבורים הם לעולם רגישים יותר למגע. וכשמתקרבים לשבר הזה שהיה שלי זה עדיין מרגיש. מעורר תחושות של האבן שפגעה בי. אם תשאלו, עדיין אינני יודעת במדוייק מאיזו נקודה אליה מתקרבים לשבר זה מרגיש כך. עדיין מבררת את זה מול עצמי. בינתיים מחייכת כאילו בף הכאב לא קיים אצלי.
קוראת כאן אותך מרחוק.
השבר כואב לי.