חושבת כותבת

כבר תקופה שזה מתבשל.

עוד רגע יהיה מוכן.

מחכה שתגיע ונדבר. ואז אומר לך שהחלטתי שדי.

 שבעצם לא התגברתי. כי בעצם לא התגברת אתה. 

שבעצם סתם בסדר לי. כן. מרגישה שגם כך אצלך אתה.

שבעצם גמאני רוצה יותר. יותר מסעיר. יותר אוהב. יותר אני. פחות מובן מאליו.

מאחורי הקלעים סידרתי הכל שיהיה מוכן לרגע אחרי שנדבר. כסף. מקום.חשבתי איך נחלק. מה נגיד. מתי. אני כמובן אתייעץ איתך ביחד אבל כבר חשבתי.

זה התחיל אצלך. אתה יצרת את השבר הראשון. הלחמנו אותו. אבל, תמיד יש אבל.   זה נמשך אלי. נפלאות דרכי האל. מי ידע שכך יהיה.

ואני תוהה אם יכולנו להציל את עצמנו אם רק היינו יודעים לרפא צלקות ולגרום להן להגליד ממש טוב.

החלום ושברו.

כואב