My secret land

I've been thinking funny thoughts lately,

Like, if I die right now, what would happen to my stuff?

Would my family go through my room? My phone? My laptop?

Would my parents pack my clothes? My siblings? Their friends?

Who would find my body? My roommate? How long would it take her?

I've been thinking about who would be sad about it, made a list and everything, outside of immediate family, some friends, co workers. probably no one from school, I don't really know anyone from there well enough.

Still, too many.

Everybody's so much more fragile these days, more prone to depression. The shit piled up so high you never know what would be the last straw.

I don't want people to care. it's a lot of responsibility, being cared for, just as much as caring for others sometimes.

I'd rather die alone, not be an inconvenience nor a burden, just disappear with no consequences.

My death should not hurt anyone else, how I wish my death could not hurt anyone else.

Anyone wants to stab me?

מישהו היה במסיבות בלונדון?

אני טסה עוד שבוע ומתלבטת אם בא לי לנסות, בשביל החוויה.

כי זה אומר ללכת לבד, ואם זה כמו המסיבות בארץ אין הרבה טעם ללכת לבד...

אני מניחה שזה תלוי מסיבה.

וסמים. כתוב באתר שלהם שאסור סמים, אבל זה מרגיש כמו שלטי 'אסור לעשן' עם בדל סיגריה תקוע בין השלט לקיר.

כמובן שאני לא אוכל להביא מהארץ, אז צריך לסמוך על אלכוהול שיתן לי אומץ לחפש מישהו שיתן לי סמים. ואם מצאתי מישהו כזה אז כנראה שיהיה כיף בהמשך.

בקיצור אני מתלבטת, כי אני רוצה אבל יקר ולבד ומה אם אני אהיה עייפה מדי כי בכל זאת מטיילים כל היום ומה אם ומה אם ומה אם

מה אתם הייתם עושים?

נ.ב: הם הדגישו בדרס קוד שאסור מדי ss וצלבי קרס על היד, אני תוהה אם זה צריך להדאיג אותי.

I used to wax poetics about the darkness,

How beautiful the sharp edges of the shadows are when they swallow you whole, leave you vulnerable.

How the blade of a knife cuts into flash and leaves a masterpiece of blood and viscera on a rotten pavement.

I like those images, the raw violence and pain of a twisted society. probably because I never experienced it.

I'm privileged im my attraction to the darkness, able to maintain a fantasy.

At least for now.

I need to get really fucked up right now

Any takers?

*that are around my age and in tel aviv.

I fucked up. I was so afraid I won't be abale to sleep that I took something to help me, but I took it too soon and now I'm awake again 🤦‍♀️

Talk about a double edged sword.

I can't sleep, I'm not even tired. Fucking ridiculous.

Usually I read when I'm like this, but I can't concentrate.

I feel like a big girl, with my big girl plans and responsibilities and fucking saggy breasts.

I hate it all.

I hate everything so much.

Where does this anger come from?

This rage that always simmers at my core?

I'm like the fucking Hulk, you wouldn't want to make me angry, cause when I'm angry I cry.

And it's awkward and gross and no one wants to see that.

למה אני נכנסת לפה?

סתם שטות

אבל היי, אם אני לא אעשה שטויות מדי פעם כבר עדיף שאהיה אזרחית שומרת חוק התורמת את חלקה למדינה,

וזה לעולם לא יקרה.

אתם מצליחים להכיר אנשים מלוח ההיכרויות פה?

ומעבר, להכיר אנשים ששווה להכיר?

בימים כאלה של חוסר וודאות, כשהחיים מרגישים כאילו הם מתפרקים לי בידיים, אני נשברת.

אבל אני כבר לא בת 16, וגם כשאני נשברת זה בחלקים, כדי לא להפריע לסדר היום, כדי לא לשבש את רצף העבודה.

כי למי אכפת שאני נשברת? מי בכלל יודע?

זה לא עניינם. שילכו להזדיין. אני אשבר לי לבד עם עצמי.

ובימים כאלה, כשלחבר את עצמי מחדש מכביד יותר מבדרך כלל, עצוב לי שאני כבר לא בת 16, ואני כבר לא מסוגלת להתפרק לגמרי, להטחן לאבקה ולהיעלם מהעולם.

כי אני כבר לא כל כך נאיבית להאמין שהכל יעצור מעצמו. כבר לא כל כך אופטימית להאמין שמחר לא יגיע.