My secret land

לא חשבתי שאני יכולה להפגע ממנה כל כך, 

אבל אולי זאת לא היא, זה חוסר היכולת שלי להתמודד עם הלבד, עם הדחייה, עם הרגשת הנחיתות.

קיבלתי מחמאות על שהנכחתי את עצמי מולו, למרות שאני מתחרטת, זאת הייתה טעות. קבענו לדבר מחר, נראה איך ילך. אם אני אצליח לדבר בכלל. אם אני אקח את דברי בחזרה או שאעמוד על כך שמותר לי לצפות לדברים, מותר לי לרצות דברים ולהפגע כשאני לא מקבלת אותם.

אולי אם זה ילך טוב אני אוכל לדבר גם איתה, להציג את הבקשות שלי ולבקש יותר רוך, שתטפל בי קצת לפעמים, שתמרח משחה על החתכים ותשאל איך הם מחלימים.

אולי אני לא אתעסק עם מצב טוב, היא מדהימה ביכולותיה, למה שאני לא אסתפק בה? למה שאני אחשוב שיש סיכוי שמגיע לי יותר?

לא מגיע. אני יודעת שלא מגיע. אף אחד לא צריך להתאמץ בשבילי, שיתנו מה שנוח להם ואני אגיד תודה.

אני חייבת להגיד תודה. אני לא יכולה לדרוש יותר. לא יכולה. לא יכולה .  לא יכולה לצפות לדבר מעבר למינימום. כי המינימום הוא כל כך הרבה, הוא כבר יותר ממה שמגיע לי.

זה לא שאני נותנת מעבר. so fuck me.

Fuck me sideways with a chainsaw

Seems like a fun way to go. Very messy, we should do it outside.

אני חייבת לדעת, האם זה הגיוני שאדם בן 50 שהסתובב קצת בעולם וחווה כמה דברים בחייו לא ידע שאפשר לקבל מחלות מין מאנאלי?

זה הגיוני שאני גיליתי לו את העובדה הקטנה הזאת?

זה הגיוני שאני מזדיינת איתו כבר עשור ולא אמרתי את זה עד עכשיו?

הוא כועס עלי על הרבה דברים אחרים שאמרתי באותו ערב, יש לו מליון סיבות מוצדקות להפגע ממני.

אבל האם ההבנה שלו שהוא חרא וסיכן מלא פרטנריות במהלך החיים שלו בלי לדעת היא אחת מהן?

האם הוא יכול לכעוס על שהארתי את עיניו או שצריך לכעוס על ששתקתי כל כך הרבה זמן?

אני לא יודעת איך אני עוברת מאפס למאה וחזרה במהירויות כאלה. זאת לא אני, לא אני שאני מכירה, אני דכאונית, אינטרווורטית, לא יוצאת מהמיטה חודשים, מתמודדת לבד, לעולם לא מפילה על אחרים לטפל בי ברגעים קשים.

איכשהו בשנים האחרונות סימפטומים של מאניה התחילו לצוץ, חוסר שקט, אימפולסיביות, חרדה, בשבוע אחד מצאתי את עצמי פעמיים במצב כל כך קטטוני ומפוחד שקראתי לאחרים להציל אותי. לא עשיתי את זה מעולם ועכשיו פעמיים בשבוע.

אני לא יודעת איך להתמודד עם האשמה על הדברים שאמרתי, תמיד שמרתי לעצמי כי אני מפחדת כל כל מההשלכות. וצדקתי, עכשיו אני מתמודדת עם ההשלכות וזה לא שווה את זה.

היום הזה מוזר.

דיברתי עם מליון אנשים ובסוף אני הולכת למסיבה עם אקסית/חברה טובה שחשבתי שהקשר בינינו מת, והשלמתי עם זה, הייתי בסדר עם האובדן כי הוא הגיע בהדרגתיות, ועכשיו מסיבה? הזוי.

אני לא רוצה לפגוע באף אחד ואיכשהו אני פוגעת בכולם. 

פעם התגאיתי בעובדה שאני מוציאה את כל הרע על עצמי, אף פעם לא משליכה על אחרים, עכשיו כשאני לא יכולה לטעון את זה על עצמי יותר אני שונאת את עצמי יותר מאי פעם, שזה רף מאוד מרשים לעבור.

Fuck!!!!!!

Why did I wake up???

It's so much worse today.

Fucking kill me and be done with it.

Anyone wants to come over right now?

I want someone to massage me to sleep and then let themselves out.

I'm too scared to text him.

Anyone else want kill me?

Just come over and make it quick please.

Want to honor our pact, but I know it won't end well if I ask.

I don't know if I'm strong enough not to try though.

I'm sorry.

יכול להיות שיש לי כרטיס ספייר לדקדנס מחר, מישהו רוצה אותו?

She gave me a tramp stamp of her name.

She's so amazing I can't stand it.

I got so fucking lucky.

I can't lie on my back, it's awesome.