My secret land

Well, that was interesting.

Definitely not what I expected

But I don't hate being surprised.

We'll see what I'll do with all of this.

עוד רגע אורדורה

יש לי כוח בכלל? אני אצליח להנות?

שם פגשתי אותה בפעם הראשונה, היא תהיה גם היום?

יש לי רצון להתמסר לפינוק לאחרונה. להרגיש שמטפלים בי, שדואגים לי, שמגיע לי ומותר לי לדרוש.

אולי אני אהנה היום מהצד השני של המשחק.

I put my feelings down in writing, as I do, will I send it to him?

Would he want to read it?

Is it too mean? Too soft? Too groveling? Not groveling enough?

Will it make any difference?

Have you ever been at a house party and thought to yourself

'What am I doing here? There's not even a cat.'

And the answer is that it's your friends birthday and no one else left yet even though it's midnight and you don’t want to be rude.

And I'm taking my cookies back with me, they don't appreciate them anyway.

I'm going to Oradora alone tomorrow, can anyone get me party favours so it'll be easier to tolerate the music and I could have fun?

לא עברו יומיים מאז השיחה שלנו וכבר נפלתי שוב לבור.

אבל שמתי לב לזה מיד והתנצלתי, זה צעד ראשון.

אני לא אוהבת את הצד הזה בי. למרות שהרבה אומרים שזה שיפור, שזה ביטחון עצמי וחוסר פחד.

זה לא נכון, זאת סתם רשעות במסווה. אבל גם הוא יודע בדיוק איך להוציא ממני את הרשעות הזאת, לומר בדיוק את הדברים שיגרמו לי לשנוא אותו כל כך. זה מראה על כמה הוא באמת מכיר אותי טוב, שהוא יודע להוריד אותי בכזאת מהירות ועוד לגרום לי להתנצל על זה.

כי הוא צודק, הוא לא חייב לי כלום, ואני צריכה להתמודד עם ההשלכות של מה שאני עושה.

זין גדול בתוך חרא גדול בצנצנת עם קשית מסולסלת.

Another stab wound, another sleepless night.

Another day of empty nothingness.

I don't know what to do with myself.

There is a weird sort of calm now, like I've accepted that I can't fix what I broke.

I hate that calm, it's false, a lie my body tells itself.

It will only lead to a greater fall.

And how much lower can I even go?

I don't know what to feel now.

Was it good? Bad?

Did I apologize enough? Correctly?

Did I convey my hurt while not belittling his?

I know he doesn't owe me anything. And he made it very clear that he doesn't. Made it very clear that I need to thank him for every morsel of attention and support or else I would lose those too.

I feel like I need to grovel at his feet.

I'm always the one apologizing, always the one in the wrong. Because when he's hurting me I should have known better, and when I'm hurting him I should have known better. 

It's my choice to keep him in my life so I need to deal with the consequences.

Fuck consequences. Don't want to be responsible for my actions. Want to destroy myself completely. It'll show him who's the weak one between us.

If only it wouldn't have defeated the point of  not hurting him.

Wish me luck

אני לא יודעת איך להתכונן לשיחה מחר, אני לא זוכרת כל מה שאמרתי באותו ערב, אני לא יודעת בדיוק מה הדברים שאני צריכה להתנצל עליהם.

אני אשאל, אני אוודא, ואני אתנצל.

אבל משהו צריך להשתנות ואני לא יודעת מה או איך.

אני לא יודעת אם הוא יודע ואני אוכל ללכת בעקבותיו או שהוא מצפה ממני להוביל את השיחה.

זה מפחיד.

מאוד מפחיד.

ואני לא יודעת איך להכין את עצמי לתבוסה.