יומן חלל

מחר יום חופש...

לאור מה שקורה בעבודה בימים האלה נראה לי שעדיף יום חופש...

אז מה עושים בחופש?

בינתיים כל מה שבא לי זה לישון...

פתוחה להצעות להרפתקאות מעניינות...

מה שתוכנן התבטל (הכל לטובה)...

עכשיו בעבודה,

מחכה שיגמר היום הזה...

מועדים לשמחה

💜

קר מאוד בבית שלי, המפזר חום דולק והמזגן דולק ועדיין קר בבית שלי! 

זה לא עוזר לשלפוחית שלי! כל חמש דקות רצה לשירותים רק כדי להספיק בשניה האחרונה לפני שבורח לי הפיפי בתחתונים...

מרגיש לי כאילו הבית שלי בנוי מנייר, הקור חודר לעצמות ואני לא מצליחה להתחמם בלי פוך ופליז...

עוד מעט אכנס למקלחת רותחת רק כדי להזרים את הדם ולהכניס חום לעצמות...

בא לי כפיות, להיות הכפית הקטנה, להתחפר עד שלא נשאר סדק, עור לעור, עטופה ומתחממת, אולי גם אצליח לישון שעה רצופה...

סקס היה עוזר להתחמם... ספאנקינג מחמם... 

מתחילה לדמיין את כל הדברים שיכולים לחמם מהר וטוב... 

כדאי שאכנס להתקלח, הכי זמין לי מים רותחים...

(איבדתי את חוט המחשבה...)

בוקר חם ונעים

מועדים לשמחה

💜

את החג העברתי (כמנהגי) בבקעה אצל אחי וגיסתי...

שלושה ימים ושני לילות שלתוכם נדחסו - ארוחת שישי, ארוחת חג, ויום הולדת לאחיינים המטריפים שלי.

שלושה ימים בהם אני דודה פעילה, משחקת איתם, מטיילת איתם, כל מה שהם מבקשים...

הבקעה מהממת, ובשבת בבוקר נסענו למסלול האופנועים שנמצא בקרבת מקום.

שלושת האחיינים שחוגגים עכשיו 3 - 5 - 7 מצויידים בחליפות מלאות של אופנוענים, יוצאים למסלול כל אחד עם האופנוע שלו (טריאל) ומתחילים לנסוע במסלול, קופצים מעל מכשולים, ומראים שליטה וביצועים של נהגים מיומנים (מלא תמונות וסרטונים צולמו שם).

אח שלי רוכב סופט אינדורו רוכב סביבם מדגים ומלמד אותם...

אני הייתי דודה גאה שלא מפסיקה לעודד...

אחרי כל הנחת והניקוי ראש, הגיע הרגע בו הייתי חייבת כבר לחזור לבית שלי, לפינה שלי, למיטה שלי...

עכשיו בבית, ובנוהל הרגיל, קפה (של בית) ראש (של בית) והספה שלי...

Home Sweet Home

חג שמח 

ושבוע טוב

💜

אני לא מפחדת כמעט מכלום, עברתי הרבה בחיי ולמדתי להתנגח עם הפחדים שלי עד שניצחתי.

לפני שלוש שנים (בערך) נכנסתי לאתר הזה, חסרת ידע וניסיון, אבל בחצי שנה למדתי המון וקראתי מלא על בדס"מ בכל מיני אתרים, מן עבודת הכרות עם כל החדש והלא מוכר...

ככל שהתעמקתי בעולם הבדס"מ על כל גווניו, גיליתי שיש לי פחדים שלא ידעתי עליהם, כמובן שכמו העקשנית שאני החלטתי שאני מתגברת גם עליהם!

היה/יש לי פחד מכאב קיצוני, אבל גיליתי שלא מתים ממנו, והתמורה היא ענקית. נפתחתי לעולם הספנקינג, ועברתי כמה סשנים מדהימים בעוצמות שלהם, עם אדם מדהים לא פחות, הרגישות שלו ומניגוד הסדיסטיות שלו היו כל מה שהייתי צריכה כדי ללמוד לספוג, ואפילו להנות. נראה לי שצריכה איזה סשן כזה טוב כדי להרגיע את המיינד קצת...

הפחד הכי גדול שלי הוא להיות חסרת אונים, קשורה, בלי יכולת להתנגד, רק מהמחשבה אני נחנקת.

אבל זה פחד שאני צריכה/חייבת להתגבר עליו...

ברגע שאני אקבל יותר אומץ, אני אתחיל בחיפושים אחר קושר מקצועי, מישהו שאני אוכל להתחבר אליו, לסמוך עליו. 

היו עוד פחדים, או דברים שגרמו לטריגרים, ובעזרת האנשים הנכונים התגברתי עליהם, אבל כשאני שותלת לעצמי מחשבה עם מטרה בראש, אני לא מפסיקה לחשוב עליה עד שאני מגיעה למטרה... 

יאללה שיגמר כבר הפסח הזה!

הכל יתחיל לזוז אחרי פסח...

💜

(הפוסט נכתב באמצע שיחה עם האנרגטית...)

האנרגטית מתמצתת לי סיפור שהיא קוראת, ותוך כדי היא אומרת: הוא חזר להתעלל בחבר שלו, מרביץ לו, ומכניס אותו ימים לתוך כלוב! מה הוא כלב?! מי מכניס אדם אחר לכלוב?? את מבינה אמא?"

אני לא מסוגלת לענות כי אני נקרעת מצחוק... 

יום יבוא והיא תבין מה היא קראה...

אני לא מצליחה להפסיק לצחוק והיא לא מפסיקה לצעוק "בתוך הכלוב! בתוך הכלוב!"

זהו קיבלתי את מנת הצחוק היומית שלי...

לילה טוב

💜

אני יושבת בבית, אחרי סיבוב קניות בגדים לחג עם אמא שלי, וחושבת...

חושבת על ההצעה שקיבלתי היום, וכמה סגורה נהייתי להצעות חסרות רגש ותוכן, פעם סטוצים היו קטע כזה, היום זה לא מרגש בכלל, רק משאיר ריקנות...

חושבת כמה חסרים לי הסשנים של הספאנקינג, אולי פעם אמצא את האומץ להתנסות עם מישהו אחר...

אם כבר מדברים על אומץ, אז... כן, החלטתי להתגבר על עוד פחד, החלטתי לנסות להקשר! בעצם זה רק במחשבות, עוד לא מצאתי מישהו שאני סומכת עליו, ועם כל הסיפורים לאחרונה זה בכלל מפחיד...

אומץ... כל דבר שמצריך ממני כוחות נפשיים ופיזיים שאני בטוחה שאין לי אבל חייבת לנסות פעם אחת לפחות, דורש ממני אומץ...

נראה לי שאלך לשנ"צ לפני שיעלו לי עוד כמה רעיונות לבחון את האומץ שלי...

💜

מוצאים את הכוחות להמשיך ולהגיע למקום עבודה שלא אוהבים?

עוד לא התחלתי את המשמרת וכבר בא לי הביתה...

אני מחוץ למיטה כבר שעה וחצי,

את הלילה העברתי בחצי שינה חצי חוסר מנוחה, כל פעם שהצלחתי להרדם התעוררתי בבהלה.

עד שהצלחתי לחזור לישון בצורה דיי מסודרת, חזרתי לנדודי שינה ולהתעוררויות כשהלב על 300..

אני מותשת, מוצפת, ואין לי איפה לפרוק את הכל...

זקוקה לחופש מעצמי, מהמחשבות, מהמרוץ שלא נגמר בראשי.

לא בא לי כלום יותר... זונחת את החלומות לא רוצה כלום! הכל ריקני וחסר משמעות, באמת שלא שווה להמשיך...

מתי יגמר החרא הזה?

הימים עוברים מהר, הלילות מאיטים את הקצב.

מרגישה כאילו כל הרגשות שלי נמצאים ברכבת הרים מלאה לופים ועליות וירידות מטורפות...

מצד אחד קורים דברים שקשורים להגשמת חלום ישן, והם משמחים ומרגשים וקצת מפחידים.

ומצד שני קורים דברים במישור האישי שקצת הורידו את המצב רוח וסגרו עוד קצת את הלב...

כל ההתרגשות והרצון לחלוק הכל עם מישהו קרוב, גרמו לי להוריד הגנות לרגע, רגע אחד שעלה לי בכמה ימים של חוסר שינה, התעסקות חסרת גבולות בכמה אני לא טובה לאף אחד, הקטנה עצמית שנמשכה כמה ימים, שרטתי את עצמי מבפנים, דיממתי לתוכי, כעסתי שנתתי לעצמי שוב להפתח בתמימות.

כל מחשבה או רצון הכי קטן לזוגיות או כל קשר, נדחקו לפינה רחוקה...

זה לא יקרה בקרוב, אולי לא בגלגול הזה,

אשקיע את כולי בהגשמת החלום, אולי הבטחון העצמי יחזור לי....

ראש אחרון ולישון...

💜

הסופ"ש שלי התחיל כשאני שרועה על הספה, מסטולית מחוסר שינה, ומחשבות על שבת שקטה בבית...

הילדים הגיעו כל אחד מעיסוקיו, בהפתעה, ותוך שניות הבית המה קולות של חיים שוב...

בשבת הגיעו כל המשפחה, מלא ילדים ומבוגרים מסתובבים הלוך ושוב, יותר מידי בלאגן בשבילי, אבל היה טעים אז לא נורא...

עכשיו באותה התנוחה בה התחיל הסופ"ש, הבית שקט, חשוך, נס וסיגריה, סטלה קלה והרבה מחשבות...

הלוואי ויכלתי להפסיק לחשוב על כל דבר עד שזה כמעט מתיש אותי נפשית, להפסיק עם כל ה"מה עם...?" וה"למה...?" ולהפסיק להאשים את עצמי בבעיות של אחרים...

המחשבות והתחושות מתערבבים לי...

אולי הלילה אצליח להרדם...

💜