יומן חלל

טוב יא שרמוטה!!!

כן כן את שמאיימת...

תמשיכי לנסות למשוך תשומי לא תקבלי ללקק לי את האצבעות ברגליים...

רפש כמוך רק אם תעבור כמה גילגולים תגיע לרמה שלי...

תמשיכי להחליף פרופילים זה רק מראה כמה את לא שפויה...

תעלמו מעכשיו!

למה להתאמץ בכלל ולבזבז לכולנו את הזמן והאנרגיה?

פשוט תעלמו!

פעם הייתי כותבת יותר...

פעם הייתי מעלה תמונות תחת...

נהיה לי משעמם...

משהו השתנה בי לאחרונה

אני מרגישה את זה מבפנים...

בשבועות האחרונים כל הרגשות שלי היו על הקצה...

רגישות יתר...

כעס מתפרץ...

חרמנות בלי סיבה (הגיונית)...

הרגשתי שאני כל הזמן על הקצה...

בימים האחרונים משהו נכבה...

כלום לא מצליח להסעיר אותי...

כבר לא מתרגשת מכלום...

יש שקט אבל הוא צורם...

כמו השקט שלפני הסערה...

אני חושבת שהשתגעתי ...

בטח ככה זה מרגיש...

בהתחלה הכל רץ כאילו אנחנו נמצאים במרוץ...

החושים חדים, 

התחושות מועצמות...

אנחנו מפעילים את כל חושי ההשרדות הבסיסיים...

ואחרי תקופה, 

הכל נרגע, מתאזן...

המרוץ החל להרגע בגוף שלי...

אבל האיזון בטח יגיע בשלב יותר מאוחר...

צריכה שקט בראש...

אני שוכבת על הבטן על הספה רק בתחתונים וגופיה, מכוסה רק בחצי גוף, אני אוהבת את הבדלי החום והקור בגוף, אני עוצמת עיניים, עוד מעט ארדם לעוד לילה של התעוררויות בהולות מסיוטים שחוזרים, מתחושה שישנתי מלא אבל בסך הכל עברה חצי שעה...

כל המחשבות שעוברות לי בראש מהרגע שאני עוצמת עיניים ועד שאני נרדמת רצות באותו הרגע כמו באוטוסטרדה...

הטלוויזיה דולקת כדי לכסות על השקט והלבד, אני לא שומעת את הדלת נפתחת ומישהו נמצא בבית...

התחושה הזו של נוכחות בבית כמעט משכנעת אותי לפתוח עיניים ולהסתכל, אני מגרשת את המחשבה הזו במהירות מהראש ומנסה להרדם שוב...

ליטוף עדין לאורך הרגל שנמצאת מחוץ לשמיכה, גורם לי לפתוח את עיניי בבהלה ולהסתובב חצי מכווצת לכיוון מי שהרגע נגע בי...

האור מהטלוויזיה מצייר לי דמות, לוקח לי כמה שניות להבין מי מולי והחיוך שעל פניו אמר שהוא השיג מה שהוא רצה...

הרי פעם מזמן אמרתי לו שכבר אי אפשר להבהיל אותי או להפחיד אותי בשום מצב... 

מאז, גם אם נדמה לי שמשהו נוגע בי באמצע הלילה אני מסתובבת לאט, מנסה לא להראות שום בהלה או לחץ,

רק לגלות שהכלב החליט להכנס מתחת לשמיכה שלי...

איך בא לי שתבוא באמצע הלילה... 

איך הפנטזיות נהיות יותר ויותר רחוקות למימוש...

איך כל דבר מקפיץ אותי פתאום...

*תמונות מתוך ראשי*

- אני על הברכיים, ראשי נוגע במזרון, ידו האחת מהדקת את ראשי למזרון מלופפת סביב עורפי, היד השניה מחזיקה באגני חזק, הזין שלו עמוק בתוכי, אבל בשניה הזו הכל שקט....

- את חושבת שהקורונה תהרוג אותך או השעמום? ואולי החרמנות שלך שאפילו את לא מכירה?

- אנחנו במקלחת, אני על הברכיים הזין שלך בפי, אתה אוחז בשערותיי ומכתיב את הקצב והעוצמה בה אתה מזיין לי את הפה, בבת אחת אתה מרים אותי, מכופף, חודר לישבני בלי הכנה, ממלא אותי בך...

- כמה פעמים הכלב הזה יוצא החוצה? הלוואי הייתה לי אנרגיה כמו שלו, לפעמים בא לי גם לעמוד ולנבוח על כל העולם סתם כך...

- לאונן או לא לאונן? שאלה טובה... אני רטובה רק מהדמיון שלי... בא לי זין... בא לי חיבוק... בא לי גבר! 

- לסדר את הבית, לסדר את החדר, לסדר את הראש... חרמנית מידי לחשוב... לסדר... 

- אתה מתיישב על הספה, אני מגישה לך את הקפה שלך, מתיישבת לרגלייך, מניחה ראש על הירך שלך, עוצמת עיניים, אתה מלטף את פני ושיערי בהיסח דעת, ככה נראה שקט...

- שקט! אני צריכה שקט בראש! המחשבות מתערבבות, הסגר, הלבד, החרמנות, חוסר הוודאות, מרגישה שהכל רק מתחדד ומתגבר...

- קורונה יא זונה! הבנו את הקטע אפשר לחזור למציאות?

נראה לי אני צריכה זיון טוב...

או אישפוז במחלקה סגורה...

או זיון טוב באישפוז במחלקה סגורה...

סעמק הלכתי לעשן...

שבת שלום

💜

הלילות כרגיל אצלי עוברים בהתהפכויות מצד לצד...

מסתפקת בשעה שעתיים שינה כל פעם...

נרדמתי לפנות בוקר והתעוררתי אחרי שעתיים, כנראה שחלמתי שיש מישהו איתי במיטה, כי התעוררתי מהתחושה שמישהו נצמד אלי מאחור...

הכרה מגיעה כמה שניות אחרי שהעיניים נפתחות, ואז ההבנה שאין אף אחד לצידך, ואז האכזבה...

הצורך במישהו שפשוט יהיה בשבילי, ואני בשבילו, הצורך הזה, בלהניח ראש על חזה,לעצום עיניים ולדעת שיותר אין מה לדאוג...

הקפה הראשון כבר נגמר... הראש כבר מעורפל קלות...

עוד מעט אתחיל יום נוסף של רביצה על הספה עם סרטים וסדרות...

בוקר טוב

💜

כבר אחרי יום שלם של ירוק...

200 כוסות קפה...

בינג' סדרות וסרטים...

והראש לא שם...

לא מצליחה להתרכז בכלום...

הלבד, המחשבות...

החרמנות...

המצב בעולם...

הוא נכנס לי למחשבות...

הבזקים של זיכרונות...

מקומות שהיינו...

מילים שדיברנו...

איך הזדיינו...

תמונות מתחלפות בעצב...

געגוע אליו...

געגוע לגורים...

יותר מידי ירוק...

יותר מידי לבד...