יומן חלל

לפעמים כל כך בא לי להעלם...

 זה מגיע כמו גל של עצב...

כל המחשבות משתנות, ומה שהרגיש משמח ומרגש פתאום נראה תפל, ועצוב...

והאמת? נמאס לי!

נמאס לי להציג לכולם שהכל מושלם אצלי.

נמאס לי להתמודד עם הכל לבד.

נמאס לי לדחוק את הרגשות והתחושות שלי לפינה כי אני כבר לא מסוגלת להתמודד עם הכל.

לפעמים בא לי להעלם...

אף אחד לא יכול להבין את המקום השחור הזה, את תחושת הכלום...

אני בוכה לכרית,

פורקת את העצב והכעס...

נרדמת כל לילה לתוך הדמעות...

אבל אף אחד לא יראה, אף אחד לא ירגיש, אני מנגבת את הדמעות כל בוקר, לובשת חיוך, ומתחילה עוד יום מעייף של מסכות והצגות...

יום אחד אצליח להתמודד עם עצמי... או שלא...