היא מסתכלת על עצמה במראה, בוחנת את גופה, סימני הגיל והזמן כבר נותנים בו את אותותיו,
אבל היא הייתה עיוורת אליהם בעודה בוחנת את הסימנים שנשארו עליה מהלילה הקודם, וחיוך מהול בכאב מתפשט על פניה כשהיא מעבירה יד עדינה על ישבנה שמחליף צבעים.
למרות התנגדותה למערכת היחסים שנוצרה, היא נמשכה אליה כמו פרפר לאש.
הוא גבר מבוגר ומנוסה ממנה בכמה שנים, ולידו היא מרגישה ילדה/אישה.
הם יכולים לשבת ולדבר שעות, אף פעם לא נגמרים להם נושאי השיחה, סיפורים שלו, מתעררבים בסיפורים שלה, צחוקם נשמע למרחוק, ולפעמים דמעה מלווה אותם.
בפגישה הלפני אחרונה, הוא החליט שהגיע הזמן שלה לחוות את הכאב שהוא חלק ממנו, והודיע לה שבפגישה הבאה היא הולכת לכאוב בשבילו.
ביום של הפגישה היא חשבה לבטל אותה כמה פעמים, ההתרגשות והפחד מהלא נודע היו עצומים, אבל היא סמכה עליו ולא אמרה דבר.
הם נכנסו לחדר, התיישבו בסלון, והתחילו לדבר כמו שהם אוהבים, הנושאים מתחלפים בקצב אדיר, ולרגע נדמה שהיא מנסה למתוח את הזמן כמה שיותר.
לפתע הוא מושך אותה אליו, משכיב אותה על ברכיו, מעלה את שמלתה, מוריד את החוטיני שלה בגסות ומתחיל להכות את ישבנה וללטף לסירוגין.
צחוק של מבוכה וכאב פורץ ממנה, אבל הוא מקבע אותה על ברכיו וממשיך להכות, כל ספאנק יותר חזק מקודמו, התחושה שורפת, דמעות עולות בעיניה אבל היא לא מפסיקה אותו, היא יודעת שעכשיו זה הזמן שלו לפרוק.
הוא מקים אותה, מוריד מעליה את שמלתה, מחבק אותה קרוב וחזק, ומוביל אותה אל המיטה הגדולה.
הוא משכיב אותה על המיטה ומתחיל להכות בישבנה עם כל מיני דברים מאולתרים, הכאב מתגבר, היא כואב ודומעת, מנסה להקשיב לקולו מבעד לקולות ההצלפה, החגורה נשלפת לקראת הסוף, וכדי לשמור אותה כואבת, הוא מבקש ממנה לספור, כל עשר הצלפות מלוות בליטוף עדין ומרגיע...
היא עומדת מול המראה, ונזכרת בלילה שעבר, הסימנים שהוא השאיר עליה, המגע החזק והעדין, היא יודעת שהם חוו בלילה הזה משהו מעבר, משהו מיסטי כמעט קרה שם ביניהם.
אין סיכוי שבימים הקרובים היא תוכל לשכוח...
