יומן חלל

מעבירה יד על ישבני,

הסשן האחרון היה כואב מאוד (כמובטח), והסימנים שנשארו בולטים וכואבים,

אני נוגעת בכאב, מלטפת אותו, לומדת להכיל אותו...

ישנם חתכים קטנים, כמו נקודות דם קטנות, אני נוגעת בהם, סופרת בלב, ארבע נקודות דם במרווחים שווים...

הקיין הזה כואב!

כל פעם שאני מתיישבת אני מרגישה את הכאב, אני לא נרתעת ממנו, לא משנה תנוחה, יושבת איפה שכואב, נושמת, מחייכת, והכאב נעלם...

כל כך קל להתעמק בכאב הפיזי ולשכוח מכל הכאבים האחרים...

אני נוגעת בכאב בצורה שאני לא מכירה...

כשאני בתוך הסשן, בתוך הכאב אני רק רוצה שהכאב יפסק, וזה מצחיק כי אחר כך אני גאה בסימנים שנשארים, הם נותנים לי תחושה של נצחון...

חוץ מלהיות גאה בעצמי על יכולות הקבלה שלי, התחלתי לישון טוב בלילות, מרגישה פחות עייפה במשך היום, אבל צונחת תשושה ברגע שנכנסת הביתה...

אני נוגעת בכאב וזה עושה לי טוב...

לילה טוב

💜