הבמבוק נשבר עלי, הכף עץ נשברה עלי, אבל לא נשארו סימנים בכלל!
מסשן לסשן העוצמה שלו מתגברת, והתחת שלי הופך לחסין סימנים וכאב.
אם אתמול עוד יכלתי לשבת רק על ישבן אחד כי השני היה פצוע, היום כבר לא מרגישה כלום...
אתמול התקשתי לישון בלילה, החום הכבד, הקור של הלילה, שניהם שיחקו לי בגוף בתורות, פעם מזיעה כמו סוס אחרי שעתיים ריצה, ופעם קופאת כאילו החורף הגיע ואני הופכת לקרטיב...
היום בטח אשן טוב בלילה, מרגישה מותשת לגמרי, למרות שישנתי שעתיים איך שחזרתי מהעבודה...
עוד שבוע היומולדת של המלאך שלי, מנסה השנה לא ליפול לדיכאון ולכאב, למרות שיש רגעים בהם אני מרגישה סכין שדוקרת לי את הלב, אני נלחמת בדמעות, נלחמת בסערת הרגשות שמתקרבת...
שוב יומולדת בלי בלונים מתנות או עוגת יומולדת, יום הולדת 11 לילד שישאר לנצח בן שנתיים וחצי...
עכשיו קצת עצוב לי, עוד כמה דקות יעבור...
הכאב הזה הוא לנצח, אין "כלי משחית" בעולם שיוכל לנצח את הכאב הזה (אולי בגלל זה לא כואב לי לאחרונה?)
נס, ראש, הרבה שקט, ודמעה טועה שהחליטה לטייל על הלחי...
💜
(תשע שנים מאז שנפטר)
