יומן חלל

חזרתי מטיול בישוב שלי,

בריזה קרירה ליוותה אותי כל הדרך...

האוויר החם שהקשה על הנשימה במשך היום הפך לנעים וקליל.

בסגר הקודם הקפדתי לצאת כל ערב, כל פעם מכיוון אחר, בדרך אחרת.

היו ימים בהם יצאתי ממש לפני שקיעה והייתי מתיישבת אל מול השקיעה, מתעמקת בצבעים שמתחלפים ככל שהשמש נעלמת מעבר לאופק ההרים.

אני מרגישה שאני חוזרת לעצמי, הפעם בלי "קביים", מצליחה לנקות קצת את קולות הרקע ולהתמקד.

נראה לי שהצלחתי שוב להוריד את מדד הדרמה בחיי, שונאת טלנובלות במציאות!

מה הקטע של אנשים ש"מהבהבים" לי בחיים? פעם הם פה ופעם הם לא... 

רגוע לי היום,

אני אוהבת את זה שחזר לי החיוך, 

הפסקתי לנסות להבין מאיפה זה מגיע, אולי ההבנה שכרגע כלום לא בידיים שלי, ואני צריכה לזרום ולהנות מהרגע... אולי?!

זמן טוב להזרק על הספה

נס

ראש

שקט

ערב מדהים

💜