יומן חלל

מלא זמן לא כתבתי, 

אבל אחרי הלילה מרגישה צורך לפרוק קצת...

הלכתי לישון מאוחר, כל הערב קיננה בי התחושה שחסר לי בן זוג, חסרה לי התחושה של הקרבה הפשוטה, החיבוק המפנק, להרדם בכפיות ולברוח באמצע הלילה מהחיבוק כי חם לי למות.

נרדמתי עם חיוך כשנזכרתי באהבות הקטנות שחוויתי, בתחושות שגברים מסויימים עוררו אצלי...

התעוררתי עם תחושת חוסר ונרגנות שמתאימה לאנשים זקנים, נזכרתי במחשבות לפני השינה, החיוך חזר, אבל הצורך נשאר חזק ונוכח מאוד.

תמונות מכל מיני קשרים עולות לי בראש, אני מתגעגעת לחיוך שהיה לי שם, ברגעים הקטנים, לתחושת האושר שנדמה שהיא אין סופית, לצחוקים משטויות שרק אנחנו מבינים, למבטים שלא מצריכים מילים, לצורך לגעת כל הזמן...

אתה מוכן לבוא כבר? 

אני פה מחכה לך...

💜