להיות לבד זה להיות שקועה במחשבות כל הזמן, לנהל שיחות, וויכוחים פנימיים, ולחפור בתוכי כל הזמן.
אני לבד כי זה המצב הנתון כרגע, יש שאומרים מבחירה, ויש שאומרים שלא הגיע הזמן או הנכון.
אני אישה של הכל או כלום, קשה לי עם אמצע...
אני אדם מאוד אימפולסיבי, משהו שעם השנים למדתי לשלוט בו וגורם לי להראות מאוד מרוחקת, עדיין צריכה לפעמים להשתיק את עצמי כי לפעמים אני חסרת טאקט.
הניסיון הרחב שלי עם בני המין השני היה לרוב כרוך באכזבה, תחושת כישלון, והמון כאב לב.
אין לי חברים או חברות, אני לא מכניסה אנשים לחיים שלי בצורה כזו שהם נשארים, גם לא מתאמצת כל כך להשאיר אנשים בחיי...
אני יכולה לדבר על הכל, אני לא בוחלת בנושאים, רק עד הרגע שזה נוגע במקומות שאני יודעת שהמילים הבאות יהיו כואבות מידי, אז אני שותקת, שומרת את המקומות האפלים האלה לעצמי...
יש בי רגשות אשמה על המון דברים בחיים שלי, אני יכולה לשבת שעות לנבור ברגשות האלה, להכאיב לעצמי עוד קצת בנשמה, לענות אותה, סאדו מאזו פנימי.
אני לא מדברת על הדברים האלה עם אף אחד, כשהכאב הפנימי הופך גדול מידי והדמעות כבר חונקות את הגרון, אני כועסת על עצמי, לא מגיע לי לשטוף את הכאב והאשמה עם דמעות. הדמעות נעצרות, הנשימה מסתדרת, והכאב נשאר מזכיר לי לתמיד שאני אשמה.
אני מעשנת המון כבר המון שנים, זה עוזר לי לחיות במקביל לכאב הזה, כמו שני קוי חיים מקבילים. אני מעשנת כדי לדכא חרדות, להרגיע את העצבים, להיות מפוקסת בעבודה, וכדי שהחיוך לא יראה מזיוף מידי...
אני צריכה לעשות מלא דברים למען עצמי והבריאות שלי, אבל אני כל הזמן דוחה אותם.
אם רק היה אפשר לרגע אחד לעצור את רכבת המחשבות הזאת נראה לי שהייתי נבהלת מהשקט.
כל אחד חושב לעצמו "אם מישהו היה נכנס לי לראש ורואה את מה שאני רואה שם הוא היה מאשפז אותי במחלקה הסגורה", אני בטוחה! אם מישהו יכנס לי לראש ויראה את מה שאני רואה שם הוא בטח יתאשפז בעצמו...
צריכה להתפקס, הגיע הזמן לקפה וראש לפני העבודה...
יום טוב
💜
