כמה שהזויים היו הדברים יצאתי מרוממת!
דברים טובים קורים כשלא מתכננים כלום, במיוחד כשלא רוצים כלום.
הבכי כבר חנק אותי, והאוויר נראה דליל ולא מספק.
עמדנו מחובקים כמה דקות, כשהדמעות שלי מרטיבות לו את החולצה, כל המועקה של הימים האחרונים התנקזה לרגע אחד, ושתף הדמעות והמילים לא פסק.
הוא מוודא שאני נרגעת לאט, מלטף ומכיל כל מילה, ואני מרגישה את הקושי שלו.
אנחנו עומדים באמצע שום מקום, טבע ירוק, ושמש אביבית, מספקים לנו תפאורה סוריאליסטית.
הוא ספק שואל ספק אומר "נתחיל?!"
הוא מסובב אותי עם הגב אליו, אני מבינה את הרמז ונשענת על הגדר, הטייץ והחוטיני יורדים במהרה, אני שעונה על הגדר מבליטה את התחת ומחכה.
החימום היה כואב, ההמשך היה כמעט בלתי נסבל, אבל הרגשתי שעם כל הצלפה הראש משתחרר, המועקה נעלמת, והצחוק חזר, כואב לי אני צורחת וצוחקת ביחד, הדמעות נעלמו, החיוך חזר...
תודה על מי שאתה בשבילי! אין חברים כמוך!
חוזרת הביתה, מתארגנת מהר לעבודה, שמה ג'ינס כדי להרגיש הכל כל היום, ועפה לתפוס טרמפים.
עוצרת לידי משאית, הנהג שואל לאן? ומוסיף "באמת שאני לא נושך..."
עליתי, הוא נוסע לכיוון ואני ממהרת...
מפה לשם, שיחה, צחוקים, המון מחמאות על המראה שלי, כנראה שממש זרחתי כי לא יכול להיות שכל הנסיעה הוא לא האמין כשאמרתי לו את גילי...
אחרי סשן מפרק, עוד עשרים דקות של מחמאות מגבר שנראה טוב, ואני מרגישה שכל המצברים שלי נטענים באנרגיות חדשות...
הוא הביא אותי עד העבודה, השארתי לו מס' טלפון ורצתי לעבודה...
היום בבוקר טלפון ממספר חסוי, אני בדרך כלל לא עונה לחסוי, לא יודעת למה עניתי הפעם, הנהג משאית מעבר לקו,
-רבע שעה אני אצלך, יש מצב שמגיעה לחצי שעה שיחה?
-ברור!
זרקתי על עצמי משהו ויצאתי לפגוש אותו, ארבעים דקות עפו לנו כמו חמש דקות. איזה כיף לפגוש מישהו קליל וכייפי!
נפרדנו בנשיקה שכמעט עילפה אותי, וקבענו להפגש בקרוב....
אמרתי הזוי?
💜
