יומן חלל

זה פשוט מטורף מה שעובר עלי...

חודש שבו כל יום אני נרגעת יותר, מחייכת יותר, נושמת בקלות...

אני נושמת אותו אלי כשאנחנו מתחבקים רגע לפני שאני נפרדת ממנו ועולה לרכבת שלוקחת אותי שוב רחוק ממנו.

עוד לא נפרדנו והגעגוע החל לפעפע בתוכי, כל פרידה זה יותר קשה...

כל הנסיעה אני משחזרת רגעים מטורפים, רגעים של אושר בלתי מוסבר, הלב התרחב בבת אחת מאז שנפגשנו, והכל יותר קל לי בנשמה...

אנחנו דוהרים על הקטנוע שלו ברחבי תל אביב, כל הנסיעה אנחנו מתפוצצים מצחוק, לכל מקום שאנחנו מגיעים אנשים נדבקים בצחוק שלנו, באנרגיות שאנחנו מפזרים סביבנו, ואני לא יכולה לשבוע ממנו, כמו זוג בני 16, מתחרמנים בכל פינה, צוחקים משטויות, והכל כל כך פשוט...

הוא מלמד אותי להפתח שוב, לסמוך על מישהו אחר...

לפעמים נדמה שהכל זה חלום, והוא רואה את המבט הזה שלי, ונגש אלי, מחבק, מסתכל לי בעיניים ואומר "אני פה, זה אמיתי!" ואני מחייכת, הוא קורא אותי בלי מילים, ומתחפרת לתוכו, כאילו רוצה להכנס לתוכו להרגיש אותו עוטף את כולי, הוא מרים לי את הראש ככה שהשפתיים שלנו נפגשות והנשיקה התמימה הופכת לנשיקה מטורפת שמשאירה אותי חסרת נשימה ומרחפת...

מטורף מה שאני מרגישה בזמן הקצר הזה שאנחנו מכירים...

אני  מ א ו ה ב ת !

💜