וואוו כמה זמן לא הייתי פה כדי לספר לכם כמה הבקעה יפה...
כהרגלי כשאני אצל המשפחה בבקעה אני מוצאת לי זמנים של שקט מזוקק.
הבוקר אחרי אירגון הילדים, ויציאת כולם מהבית, נשארתי לבד בבית...
ידעתי שיש הרבה מה לעשות בבית, בכל זאת גיסתי לא פה, סידרתי את המטבח, ניקיתי את הבית מהשערות של הכלב, שטפתי את המרפסת שאני כל כך אוהבת, והתיישבתי להרגע...
פעם, כשרק התחלתי לכתוב פה על ביקורי בבקעה, הייתה לי פה נדנדה שעליה הייתי שוכבת עם ג'וינט ביד, ונס על שולחן לידי. בשעות שהייתי מעבירה על הנדנדה נולדו הרבה סיפורים קצרים ומחרמנים שנכתבו פה בעבר.
היום הנדנדה קרועה ושבורה ולי נשאר רק להנות מהנוף והשקט.
כמה הייתי זקוקה לשינוי אווירה, ההרגשה של המרוץ הזה שנכנסים אליו בלי לשים לב, עברה לי מהרגע שהגעתי לפה...
מתוך כל הבלאגן הזה של ילדים, בישולים, נקיונות, אני מוצאת את השקט שלי...
זה קורה לאט לאט, אבל זה קורה, אני חוזרת לעצמי!
עוד נס, עוד ג'וינט, והמון שקט.
בוקר טוב
💜
