יומן חלל

לא, לא בחירות לכנסת, זה לא באמת מעניין...

עשיתי המון בחירות בחיים שלי, חלקן היו גרועות והובילו למקומות נוראיים, חלקן היו טובות והשאירו זיכרונות מתוקים.

הבחירות הקשות הן אלה שמהן צמחתי ולמדתי על עצמי הכי הרבה.

כל צעד כזה היה מלווה בהמון פחדים, המון התנגשויות פנימיות, אבל כשכבר החלטתי הכל היה יותר קל ואפילו מרגש.

לפעמים הבחירה בחיים היא הצעד הקשה ביותר, כל יום מחדש לבחור בחיים, לא להרים ידיים, לא לוותר כשנראה שאין לאן להמשיך, כבר שנים שזה כך, לקום בבוקר ולבחור בחיים.

לפעמים יש הרגשה שמתגנבת לה, שאולי היום אני אוותר, אולי הגיע הזמן להפסיק להלחם?

היא מגיעה לרגע ונעלמת כמו שהגיעה, אבל משאירה אחריה שובל שמזכיר שהייתה מחשבה, רק לרגע, ואז אני מסתכלת לאחור, מחשבת את כל הדברים הטובים שקרו בינתיים, את כל מה שיכלתי להפסיד אם הייתי מפסיקה להלחם, את מה שהיה קורה אם הייתי מרימה ידיים...

האמת? זה לא באמת משנה, אני יודעת שזה רק בראש שלי, המחשבה הזו שלמישהו זה היה משנה אם לא הייתי בוחרת להמשיך...

אולי מחר בבוקר אבחר אחרת, אולי זה יקרה בכלל בעוד כמה שנים, אני רק יודעת שזה כבר יותר קשה מתמיד לבחור כל יום בחיים מחדש...

הלילה הזה הוא אחד הלילות האלה שבהם אני מתפללת שאני אקום בבוקר ולא אצטרך לבחור, אני פשוט אחיה או אחדל...