יומן חלל

אני יודעת מאיפה זה מגיע...

פעם זה היה חלק ענקי מהחיים שלי...

כל מה שהייתי מתקרבת אליו הייתי הורסת, כל קשר שהיה טיפה יותר מידי טוב הייתי בורחת ממנו כמו ראיתי שד שרודף אחרי...

חזרתי לדפוסים ישנים...

תחושת הגועל העצמית, ההרגשה שלא מגיע לי שמישהו ירגיש אלי משהו אחר חוץ מגועל, השתלטה עלי.

אז בהתקף של חרדה ושנאה עצמית נוראית, הרחקתי מעלי את האדם היחיד שאמר לי שהוא אוהב אותי.

לא מגיע לי להיות מאושרת!

לא מגיעה לי אהבה כזו עוצמתית!

פשוט לא מגיע לי כלום!

אבל בתוכי מתחוללת סערה של רגשות, הגעגוע אליו כואב לי בנשמה, והיא לא רגועה, לא מוצאת מקום לנוח.

הפעם הכעס והגועל מעצמי תפסו מקום בשורה הראשונה, צוחקים עלי שניסיתי להתעלם מהם במשך שנים.

צועקים לי בראש, טיפשה! מטומטמת! חשבת שמגיע לך? תחשבי שוב, באנו להראות לך כמה את לא שווה אפילו מבט נוסף...

ברוך שובך הרס עצמי, לא באמת התגעגעתי אליך...

הכאבים בחזה רק מתחזקים כל יום, כבר לא נשאר לי מקום לאוויר.

ריסקתי את עצמי לרסיסים...