היום הזכירו לי געגוע ישן...
לפני חמישה חודשים כתבתי את הפוסט הזה:
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=107103&postid=1189669
כמה זמן שלא חוויתי את תערובת הכאב וההנאה...
כמה זמן שלא חוויתי מישהו שמסתכל עלי ורואה אותי בלבד ולא חור למימוש פנטזיות שלא קשורות אלי בכלל.
התקופה הזאת לא קלה לי...
כמו כל שנה בחודשים האלה אני שוקעת לתוך עצמי, נותנת לכאב הפנימי מקום, צונחת איתו למעמקים, מתפלשת בו עד שהנשמה מתנקה ורוצה לחזור לחיים.
עוד חודש ושבוע זה ייסתיים, אני אעלה לקבר, אני אנקה אותו, אדליק נרות, וארגיש איך אני מתנקה ביחד איתו.
קשה להאמין שכבר עברו 11 שנים...
אלה היו שנים של עליות ומורדות, חוויתי דברים שלא האמנתי שאחווה, צללתי לעומקים שלא ידעתי שקיימים.
אהבתי וכאבתי בשביל כל החיים.
וגם ברגעים הכי קשים, כשהמוות נראה כפתרון הכי טוב, מצאתי את הדרך חזרה אלי.
עוד קצת, אני חוזרת על המנטרה הזו, עוד קצת והחיים יראו לך כמה הם חזקים מהכל...
פה חייבת להגיד תודה לכל החברים והחברות שלא וויתרו לי ולא וויתרו עלי, בזכותכם אני עוד פה, נלחמת לחזור לעצמי.
הסופש הזה הולך להיות חוויה אחרת... מקווה שאוכל לכתוב עליה בהמשך...
שבת שלום
💜
