יומן חלל

לפעמים בא לי לחזור לאחור בזמן.

לחזור לשנות העשרים שלי, לשנים בהן הרגשתי שאין שום דבר בעולם שאני לא יכולה לעשות.

לחזור למיניות המתפרצת, להרגשת חופש של סוף נעורים ותחילת בגרות.

לפעמים בא לי לחזור לשם ולקחת דרך אחרת ממה שבחרתי...

לפעמים בא לי לחזור לאותה נקודה בה הכל השתבש ולעשות דברים אחרת...

אם הייתי יכולה אז בטח לא היו לי ילדים היום, לא הייתי מתחתנת ולא הייתי עוברת את אחד המסעות הכי קשים של חיי, מסע שעד היום נותן בי אותותיו ומקשה עלי להתקדם בחיי.

לפעמים בא לי פשוט לעצור את הכל ולהתחיל מההתחלה...

לפעמים אני מרגישה שאין בשביל מה להמשיך...

כמה זמן עוד אוכל להמשיך בהצגה הזו ש"הכל טוב" ו"הכל בסדר"?