כל כך קל לחטוף מכות פיזיות, לעמוד או לשכב ולחטוף כמה שרק אפשר, מגיל צעיר למדתי להתגונן מפני כאב פיזי, להשתיק את המוח, לברוח בדמיון למקומות אחרים, לחכות שיעבור זעם, ואז להתנחם בחיבוק שגורם לסכר הדמעות לפרוץ.
אבל כשהמכות נוחתות על הנשמה ועל הלב, אין דרך לחבק את הכאב הזה, נהרות של דמעות ומילים לא ימצאו את הדרך לנחמה.
אני לא מצליחה להכיל יותר.
גם כשאני מדברת וצוחקת עם אנשים אחרים, הלב שלי מדמם, הנשמה שלי מתפרקת וצורחת כאב בלתי נסבל.
פעם הייתי מוצאת דרכים לעמעם את הכאב, להסתיר אותו מהעולם, להתעלם ממנו, לחיות כאילו הוא לא קיים.
היום אני כבר לא מוצאת אפילו דרך אחת להרגיע את הנשמה.
אני רוצה לעצור את הכל! לעצור את החיים האלה, לעצור את הצונאמי הזה שלא מפסיק להציף ולהרוס כל חלקה טובה בתוכי.
כואב מידי, עצוב מידי, הכל יותר מידי בשבילי...
תעצרו את העולם אני רוצה לרדת!
🖤
