לפני שנתיים. 19 במאי 2022 בשעה 10:04
אני מקשיבה למילים שנאמרות מסביבי, מבינה את הסאבטקסט.
מבינה שהגעתי לנקודה שצעד אחד קדימה/אחורה ואין דרך חזרה.
מבינה שכבר אין לי מקום פה.
מבינה הכל, באמת מבינה.
אני נכנסת לסחרור, זה כמו בור ששואב הכל לתוכו.
בדמיון שלי אני עומדת על פי התהום, פורשת ידיים לצדדים, עוצמת עיניים וקופצת.
זה כל כך מפתה...
כל כך רציתי שהשבוע דברים ישתנו, שאני אקבל תקווה לחיים, אבל זה לא קורה, זה לא יקרה...
הגיע הזמן לעשות מעשה, להפסיק את הכאב הזה.
זה כבר היה צריך לקרות מזמן, זה היה פותר הרבה דברים.
בסופ"ש הזה אני אסדר את הכל, אפרד מכולם וזהו.
נגמר לי הכוח.
פי התהום קוראת לי, הפעם אני הולכת מעבר לקצה.
