התקופה האחרונה הייתה קצת מאתגרת במובן הלא טוב.
המון נפילות, הנפש התענתה והנשמה רצתה לפרוח ולברוח מהגוף.
המון הלקאה עצמית על דברים שאין ביכולתי לשנותם, והרבה התעלמות מכל מה שכן יכלתי לשנות ולא שיניתי.
היום בפעם הראשונה פשוט ישבתי וכתבתי על החוזקות שלי, על היכולות שלי, והרגשתי איך הגוף משתנה, היציבה משתנה, הרגשתי אפילו גאה בעצמי.
זה מדהים איך אני מסוגלת להוריד את עצמי כל כך נמוך, איך אני עוטפת את עצמי בחושך, איך אני כמעט שונאת את עצמי ומוכנה כבר למות, וממשיכה לדרוך על עצמי (ולא בקטע בדסמי) עד שאני כמעט מוותרת על הכל.
החלטתי שהכל יקרה רק בצעדים קטנים, לאט לאט הביטחון העצמי יחזור לי, לאט לאט אני ארים את הראש ואסתכל לעצמי בעיניים בלי לראות את כל הפגמים, אני אחזיר לעצמי את עצמי בגירסא המשופרת, חזקה יותר, טובה יותר, שמחה יותר!
יש לי רשימה של דברים בראש שאני צריכה לעשות.
ואני אעשה אותם!
אני יודעת שברגע שהדברים הקטנים האלה יעשו התחושה הפנימית תהיה של ניצחון, אני ארגיש שניצחתי את עצמי, שהתגברתי על המכשולים הקטנים האלה שתמיד ניראו לי זניחים אבל היום אני יודעת שהם חלק מההחלמה שלי, הם חלק בלתי נפרד מניקיון הנפש והנשמה.
כל אדם צריך מישהו אחד שיאמין בו כדי לצמוח ולגדול.
אני נתקלתי בכמה כאלה לאחרונה, האמונה שלהם בי, השיקוף של עצמי שראיתי דרכם עזר לי מאוד, גם אם הם לא יודעים את זה הם חוללו בי מהפך, ומלראות הכל שחור התחלתי לראות גם אור, ואני יודעת שאני מתקדמת לכיוון האור, ושם בקצה המנהרה מחכה לי עולם שלם לכבוש.
בייבי סטפס, כל דבר בזמנו, בלי לחץ.
בגיל 21 אגיע לירח...
ערב טוב
💜
