בזמן האחרון אני חושבת המון על כל מה שחסר לי בחיים.
אני מודה כל יום על מה שיש, זה לא המון אבל שווה הון.
אבל החוסרים, החוסרים שממלאים את הלב והנשמה.
החוסרים שמרגיעים את הנפש, משתיקים את המיינד.
חסר לי גבר בחיי, אחד כזה שלא מפחד מאהבה או מחוייבות, אחד כזה שיודע שגם כשאנחנו ביחד אנחנו חופשיים, גבר עם ביטחון עצמי, שלא דואג מכלום, מסודר בחיים, שמחפש אישה, אחת כזו, כמוני.
חסרות לי שיחות פתוחות וכנות על כל נושא שבעולם.
חסר לי מגע עוטף, כזה שמגיע מכל הלב.
חסר לי סקס מלא תשוקה, כזה שממלא את כולי ובאותה נשימה משאיר אותי כמהה לעוד.
חסר לי צחוק משוחרר וחסר עכבות.
חסר לי הביחד המיוחד של שני אנשים שמכירים כל פינה בגוף ובנשמה אחד של השניה (ולהיפך).
מאסתי בכל השקרנים, בכל מחפשי הזיונים הקלים, בכל השחקנים, בכל האידיוטים, בכל הטיפשים.
אני רוצה לאהוב, להרגיש נאהבת, להרגיש הכל בעוצמות, להרגיש את נשימתי נעתקת כל פעם מחדש, להרגיש את הבטן שלי מתהפכת, את הראש מתנקה בריחוף, זה כל כך הרבה לבקש?
כל כך חסר לי להרגיש!
💜
