במשך שנים אני אומרת לעצמי "מגיע לי".
מגיע לי לחיות טוב.
מגיע לי לאהוב ולהיות אהובה.
מגיע לי למצוא עבודה טובה.
מגיע לי לאהוב את עצמי.
מגיע לי כל הטוב שבעולם.
לאחרונה אני תוהה אם באמת מגיע לי כל זה, אולי אלה דברים שאני רוצה, חלומות, דמיונות, אבל מגיע לי?
התחושה הזו של "מגיע לי" קצת נמוגה עם השנים, כל הדברים האלה שהיה נדמה לי שמגיע לי, הפכו להיות קצת רחוקים ממני, הגיל מתחיל להיות יותר גורם מפריע, לא לאחרים אבל לי.
בתוכי אני עדיין נערה צעירה שמחכה לטרוף את העולם, אבל בפועל אני כבר עברתי את הגיל, מחשבות על התפשרות על דברים כבר מתגנבות לראשי, ונראה שאני לא מצליחה לדרוש את אותם דברים יותר.
הבנה שאת רוב הדברים לא הגשמתי בחיי וכנראה גם לא אגשים הכניסה אותי שוב למערבולת של עצבות.
כבר תקופה שכלום לא מרגש אותי, הכל נראה סתמי וחסר משמעות, ואחרי פגישה שהייתה לי היום בקשר לעבודה, השתלטה עלי העצבות.
אני עצובה, וקצת נמאס לי מהכל ובעיקר מעצמי.
