אז בשנה האחרונה לא עבדתי, לקחתי חופש, התחמקתי מכל הצעת עבודה באלגנטיות, מצאתי הרבה זמן לעצמי, הפכתי לעצמי את קרביים בחפירות פנימיות, פגשתי אנשים, אהבתי, כאבתי, נפרדתי.
הייתי על רכבת הרים של רגשות ותחושות ואת הרוב פרקתי פה.
מהרגע שהחלטתי שהגיע הזמן לחזור למעגל העבודה, חוויתי עוד רכבת הרים רגשית, הגיל שלי הפריע בהרבה מקומות, מחסור בתעודות למרות הניסיון והידע, כל נפילה כזו, כל אכזבה רק גרמו לי לדחוף קדימה, גם כשהרגשתי שאני מוכנה להרים ידיים ולהכנע לדברים שהציפו אותי, המשכתי קדימה.
לא חיפשתי משהו מסויים, לא ידעתי מה אני מחפשת באמת, גם עכשיו אני עוד לא בטוחה בכלום.
אבל נתתי לדברים לקרות, שחררתי את האנרגיות הרעות, ושידרתי ליקום שאני מוכנה לכל דבר שיגיע.
לפני כמה חודשים פניתי לאיזה מקום שחיפש עובדים, אולם מנטלית לא הייתי מוכנה להשקיע ולפתור את הבעיות הלוגיסיטיות שהיו כרוכות בלהגיע לאותו מקום ולחזור ממנו, משמרות מטורפות, עבודה קשה, הראש לא היה שם ופשוט ויתרתי אפילו על להגיע לראיון, שכחתי מהמקום, וחיפשתי משהו יותר קל.
ותוך כדי שאני כבר קובעת ראיונות במקומות אחרים, תוך כדי שאני כבר מכינה את עצמי נפשית לתחילת עבודה במקומות שכנראה לא הייתי מחזיקה שם מעמד, גם לא אהבתי את אותם מקומות, אולם רציתי להגיד שניסיתי, התאמצתי. אז קיבלתי שיחה "רק תגידי שאת עדיין מחפשת" פתאום הכל היה אפשרי, כל מה שחשבתי לעצמי היה "את תמיד מסתדרת" "הכל קטן עליך" גם אם לרגע חשבתי לעצמי שזה גדול עלי, המחשבה נעלמה מהר.
אז אני מתחילה לעבוד במקום חדש, התנסות חדשה/ישנה, משהו שאני יודעת שיגרום לי להרגיש טוב עם עצמי, עבודה קשה, שעות ארוכות, אבל אני יודעת שאם הכל יסתדר הסיפוק יהיה ענק!
שנה של חופש מסתיימת, ואני מוכנה להתחיל פרק חדש בחיי, בתקווה שזה יהיה פתח לדברים חדשים ומרגשים, לא יהיה לי הרבה זמן לעצמי, אבל לא איכפת לי, קצת נמאס לי מעצמי, אני זקוקה לשינוי אווירה וזה בדיוק המקום לעשות את זה.
בהצלחה לי ולהם.
💜
