לפני שנתיים. 29 באוקטובר 2022 בשעה 20:09
זה תמיד קורה בשבועות הקרובים ליומולדת.
הכל נראה עצוב, הכל נשמע עצוב, דברים קטנים גורמים לי לתסכול ודמעות.
כבר אין לי איפה לפרוק.
כל הזמן צריכה להיות חזקה, לשמור על חיוך, לדאוג לכולם, אבל כל מה שאני רוצה זה להכנס למיטה להתכסות בפוך ולישון.
רוצה לרגע להיות חלשה, להניח את הראש, לבכות עד שכל העצב הזה יצא ממני.
מרגישה כל כך לבד פתאום.
חשבתי שאם אני אכתוב את הדברים אני ארגיש קצת הקלה, אבל זה רק חידד לי כמה אני עמוסה רגשית ונפשית.
אסור לי להשבר, לא כשכולם תלויים בי עכשיו.
