קשה לי עם התחלות חדשות
זה תמיד מעורר את מפלצת הספקות.
גם התנאים שאני מציבה לפעמים נראים מרחיקים ולא מקרבים.
כל מי שמתחיל איתי מקבל את המשפט הבא ונעלם -
אני לא ניידת ולא מכניסה גברים לבית שלי.
ה"לא ניידת" ישתנה בקרוב אני מקווה, התחלתי לעבוד על הרשיון, עברתי את השלבים הראשונים ועכשיו מתכוננת לתיאוריה ומחפשת מורה נהיגה טוב.
ה"לא מכניסה גברים לבית שלי" לא ישתנה אלא אם אהיה בטוחה בקשר, וזה משהו שלוקח לי הרבה זמן, קשה לי לסמוך על גברים.
ככל שהזמן עובר, קשה לי יותר ליצור קשרים חדשים, זה כמו לחיות עם שני אנשים בתוכי, אחת שרוצה קשר וחוויות חדשות, ואחת שמרוב אכזבות מעדיפה את הלבד על פני הביחד.
יש הרבה סיבות להחלטה לא להכניס גברים לבית שלי, אני לא מתכוונת לפרט אותן, אבל זו החלטה שהחלטתי לפני עשר שנים בערך, ואני לא מתכוונת לשנות.
הגברים היחידים שאי פעם נכנסו לבית שלי יודעים כמה אני סומכת עליהם ואוהבת אותם (הם יודעים מי הם) ואפשר לספור אותם על חצי כף יד.
אצלי שום דבר לא קורה באינסטנט, לוקח לי זמן להפתח, מצפה מגבר שמתחיל איתי להראות נכונות, לחזר, ולא לצפות ממני לסקס חסר רגשות.
גם אם אני מתלהבת מגבר שהכרתי, אני מנמיכה ציפיות, לא מראה רגשות ישר, אני מחפשת את כל הסיבות "למה לא" ופחות את הסיבות "למה כן".
כל אכזבה בנתה חומה יותר גבוהה מסביב ללב שלי, ועטפה אותי בעוד שכבת הגנה שקשה לקלף.
בהצלחה למי שמנסה, אני כמו חיה פצועה, קודם נושכת ולא נותנת להתקרב, אבל לאט לאט האמון נבנה ואני מרשה להתקרב כל פעם קצת.
אם אתה מחפש אינסטנט, אתה לא במקום הנכון.
💜
