לא יודעת למה פתאום נזכרתי בו.
הוא היה גבר מדהים במראהו, גבוה ממני בשני ראשים לפחות, ורחב ממני בצורה כזו שהרגשתי שהוא יכול להקיף אותי פעמים בלי להרגיש בכלל.
הכרתי אותו כשהוא הגיע לתקן את הגג בבית הורי, אחרי שעץ אורן עתיק נפל על הבית שלנו באמצע חורף קר וגשום במיוחד. (סיפור מצחיק ומדהים בפני עצמו).
כל יום במשך כמה שבועות הוא היה מגיע לתקן את הגג, ואני הייתי מגיעה לבית הורי רק כדי לשבת במרפסת ולהסתכל על הגבר המרשים הזה.
לא עשיתי שום צעד כדי להכיר אותו לעומק כי בתור בחורה צעירה וקצת ביישנית הרגשתי שאין לי סיכוי איתו, ובטח לגבר כזה יש מישהי שכבר תפסה עליו בעלות, (מה שלא היה רחוק מהמציאות).
אני זוכרת שבכל פעם שהוא רצה מים או קפה אני הייתי מתנדבת להכין לו ולהגיש לו ולעובדים שלו.
אני לא בדיוק זוכרת איך זה קרה, אבל התחלנו לדבר, היינו צוחקים הרבה, והביישנות שלי נעלמה והפכה לציניות מצחיקה ולעקיצות הדדיות.
יום אחד הבנתי שאני פשוט מאוהבת קשות באדם המרשים הזה, והוא מאוהב בי. איזה אושר!
הוא היה מגיע אלי אחרי יום עבודה אצל ההורים שלי והיינו מבלים שעות במיטה, רוב הזמן לא האמנתי שגבר כזה באמת אוהב אותי.
יום אחד הוא החליט שהגיע הזמן לקחת אותי לעיר מגוריו ולהכיר לי את החברים שלו, להראות לי את הבית שלו ולהפוך אותי לחלק בלתי נפרד מהחיים שלו.
אני זוכרת שהמפגש עם החברים שלו היה מהמם, הם היו כולם מקסימים וחתיכים וקבלו אותי באהבה רבה לתוכם.
ואז קרה הדבר שהפריד בינינו.
נכנסתי אליו הביתה, על כל קירות הבית היו תמונות של אישה אחרת, תמונות ענקיות של אישה יפה, בחלקן ביחד איתו ובחלקן מחזיקה תינוק קטן שרק נולד.
הוא הושיב אותי על הספה והתחיל לספר לי על אותה אישה, זו הייתה אישתו, היא נפטרה קצת אחרי שילדה את בנם המשותף, זה קרה שנתיים לפני, והילד לא גר איתו, אחותה לקחה אותו ומגדלת אותו כבנה.
ואז הוא הפיל את הפצצה.
הוא נשוי לאחותה! הם התחתנו כמה חודשים לאחר שהיא נפטרה. אבל היא לא חיה איתו היא עברה לעיר אחרת עם הבן שלו.
הרגשתי שהראש שלי מסתחרר מכמות המידע שהוא העמיס עלי באותו הערב ובקשתי שיחזיר אותי הביתה ויתן לי לעכל את כל מה שהוא סיפר לי.
חזרתי הביתה ובמשך שבוע לא דברתי איתו, לא ידעתי איך לאכול את כל הסיפור הזה.
נפרדתי ממנו, הרגשתי שאני לא מסוגלת לחיות ככה, היה לי קשה מאוד לקבל את זה שהוא נשוי למישהי אחרת, והיה לי קשה לחשוב שבכל פעם שאני אכנס לביתו תסתכל עלי מכל פינה אישתו המתה.
יום אחד הוא הגיע אלי כדי לדבר איתי, בקשתי ממנו שיניח לי, שגם ככה קשה לי, שאין לי את הכוחות הנפשיים להמשיך את הקשר הזה.
הוא בקש לנשק אותי בפעם האחרונה ואני סרבתי, הוא הצמיד אותי לארון, גבר ענק ומרשים, שבתנאים אחרים הייתי מתמסרת לעוצמה שהוא הפגין באותו הרגע, הוא התקרב כדי לנשק אותי ואני הפנתי את ראשי ממנו, הוא כעס, ממש כעס, הרים את ידו כדי לתת לי אגרוף לפנים, ואני חמקתי מהאגרוף והוא הכה בארון, והכניס את כל האגרוף דרך העץ ויצר חור בדלת הארון.
למרות שממש נבהלתי מהתגובה הזו התחלתי לדחוף אותו מעלי ולצעוק עליו שיעוף לי מהבית,יצא לי מהחיים, ושאני בחיים יותר לא רוצה לראות או לשמוע ממנו.
במשך חודשים החור בדלת הארון היה לי לתזכורת שאסור לי לבטוח באף אחד, שתמיד יש סיפור מאחורי כל אחד, ואי אפשר לדעת מתי החיה תתפרץ ותנסה להרוג אותי.
