יומן חלל

המצב רוח שוב צונח במהירות מסחחרת...

שוב מרגישה את הקרקע נשמטת מתחתי ואין שום מעקה לאחיזה...

עוצרת את הדמעות שחונקות את הגרון ומאיימות לפרוץ החוצה בלי שליטה...

מנסה למנוע מעצמי להחליק מתחת לשמיכה להתכסות מעל הראש ולא לדבר עם אף אחד...

אני יודעת שברגע שאגיע הביתה ואהיה רגע אחד לבד הכל יתפרץ החוצה...

מתגעגעת אליך כל כך שזה כבר כואב בכל הגוף...

כל כך מחכה כבר להרגיש אותך קרוב להסניף אותך לתוכי...

אוףףףף שתעבור כבר ההרגשה הזאת לא רוצה לשקוע עוד...