אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן חלל

מסע בין כוכבים...
לפני 6 שנים. 17 באפריל 2018 בשעה 18:44

 

במדינה כמו שלנו בכל אחד נוגע השכול בצורה מסויימת... ואם לא שכול אז פציעה... פיזית, נפשית... 

הכאב הוא אותו הכאב... והגעגוע הוא אותו הגעגוע...

כולנו זוכרים כל יום כל רגע... בימים כאלה יותר מתמיד הזכרון הוא יותר כללי, מוכני, כמו מתוך כורח... 

אולי זו רק אני, אבל במקום לבכות את לכתם בטרם עת אנחנו צריכים לשמוח בזכרם ולחגוג את החיים... 

יותר מידי עצב כאב ורוע בעולם...

אני מאמינה שכל אותם אלה שמסרו נפשם למען המדינה היו רוצים שבמקום ימי זיכרון ואבל יהיו רק ימי חג ומסיבה אחת ענקית! הם היו רוצים שנחגוג את החיים...

 

⁦🇮🇱⁩⁦🇮🇱

  💜

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י