יומן חלל

במסע שלי אל עצמי לא תארתי לעצמי שאני אמצא את עצמי פה...

לא תארתי לעצמי שאני נמצאת במצב כזה של צמא ורעב לדברים שבכלל לא הכרתי...

עדיין מופתעת לפעמים מהתפנית החדה של חיי הפרטיים... אולם נהנת מכל שניה ומכל רגע של למידה...

למדתי לעוף עם הדמיון שלי יותר גבוה, ולמדתי לשחרר ולנשום... 

ועם כל זה המבוכה עדיין בתוכי, קצת מגבילה... כמו תמימות שאינה נעלמת... 

לפעמים אני רוצה להיות אחרת, יותר פראית, פחות נבוכה (או בכלל לא) להרגיש את החיה הפנימית שואגת ולשחרר אותה... לדעת לדבר ולממש את כל הפנטזיות הקטנות שאף פעם לא העזתי לחשוף אפילו בפני עצמי... (כן לפעמים אני מצליחה להביך את עצמי במחשבות...) 

אני כל כך רוצה... אבל כשזה מגיע לביצוע, לדיבור, לפעולה, אני נאלמת, קופאת ומשנה נושא ופאזה...

אולי יום אחד... (לפני שאמות) אני אזכה לחוות את עצמי בכל העוצמות...

💜