יומן חלל

אני עושה כדי לחזור לחייך בלי להרגיש שאני מזייפת את החיוך...

מוצאת דרכים להעסיק את עצמי ואת הראש בדברים שגורמים לי לשמחה...

אולם מספיקה מחשבה אחת עליך, מחשבה אחת שגוררת אחריה סערה של רגשות, בלבול, וחוסר הבנה...

אני מנסה! באמת שאני מנסה...

לא מצליחה להוציא אותך מהראש שלי למספיק זמן כדי לצאת מזה...

וברגעים הכי לא צפויים הדמעות מתפרצות, כמו מנסות לשטוף את הכאב החוצה, את העלבון הצורב, ואת הכעס...

יותר מידי כאב בשנים האחרונות...

רק רוצה לעצור הכל, להשקיט את הקולות שצועקים לי בראש שכל זה מגיע לי! שאני אשמה! 

לא יכולה להמשיך ככה...

לא רוצה להמשיך בכלל...

שבועיים בלי אוכל, בלי שינה, מעניין מתי תגיע הקריסה...

💜