המילים לא מפסיקות לזרום לתוך הראש, מסתובבות מתערבבות יוצרות בלאגן של מחשבות, ואני מדברת, מדברת על הכל ועל כלום בעיקר, אתה מנסה לעצור את שטף המילים, לא מבין שהשתיקה שלי רק תשגע אותי...
אתה יודע למה אני זקוקה עכשיו, מבין את המילים שלא נאמרות, יודע שהכאב שבפנים צריך לצאת...
אתה אוסף אותי אליך, מחבק, מלטף, מרגיע את הסערה ושטף המילים, אוחז בשיערי מושך לאחור מרים את פניי אליך, מנגב דמעה שהחליקה, מחייך, מנשק בעוצמה, לוקח לי את הנשימה, את המילים, את הסערה...
סטירה חזקה מחזירה אותי אליך, מבט חודר לתוך נשמתי ובלי להרגיש אני על הברכיים מתחתיך, מבטי מושפל לרצפה, מחכה לשמוע את קולך, חודר, מכוון, מרגיע, צריך...
אתה מתכופף אלי ועם אצבע מתחת לסנטר מרים את פניי עד שעיניי נפגשות בעינייך, והן מחייכות, והמילים שלך בקושי נשמעות...
- ככה אני אוהב אותך כלבה!
- ככה אני צריך אותך!
ואני נמסה לתוך עינייך קולך הופך אותי לשלולית של ריצוי והתמסרות, אני מוכנה אליך כל כך מוכנה, אתה מרגיש אותי, אולם מעדיף לחכות, רוצה להתענג על הרגע...
"אל תזוזי, תני לי להסתכל עליך" את אומר עם חיוך מרוצה, הולך לכורסא שלך, מדליק ג'וינט, ומסתכל...
ואני?
אני רק רציתי לשבת בשקט שלך...
יום רגוע
💜
