יומן חלל

- המשך -

הנסיעה נמשכה עוד זמן קצר...

כשהגענו הסתכלתי עליו, על הפנים המושלמות, על הכתפיים הרחבות, שכאילו נוצרו כדי שראשי ינוח עליהן, הזרועות החזקות והידיים הגדולות, הכל היה מושלם בו! כנראה שוב שקעתי במראה שלו כשעל פני החיוך שמשגע אותו, כי לפתע העירה אותי סטירה שלרגע נדמה שהלחי עולה באש... פתחתי עיניים, הסתכלתי בעינייו וחייכתי, הייתי צריכה להתאפס לרגע, הוא יוצא מהרכב ואני תוך שניה מקפצת לידו, מלאת אנרגיות וחסרת סבלנות, עוזרת לו להוציא הכל לפיקניק שחיכיתי לו הרבה זמן...

אנחנו מתיישבים על המחצלת שהבאת, אתה מוזג וויסקי ומבקש את הקרח שהבאתי לך, אני מוציאה את הקרח, והלב שלי על 300! הקרח בכוס הנייר כולו מורכב מהשפרצה שלי, ואני מגישה לו, זו הייתה הפעם הראשונה שהסתכלתי עליו וראיתי חיוך קטן וסוטה מתגנב לשפתיו, הקרח נכנס לוויסקי לא לפני שנתן לי ללקק ממנו להתקרר קצת, הכניס אותו לפיו טעם, הכניס לכוס והסתכל עלי עם המבט הכי מרוצה עד היום.

מהר מאוד השמלה עפה, בזמן שהורדתי מעליו את החולצה שהפריעה לי לשרטט את שריריו עם צפורניי, יד אחת נשלחת לבדוק את רטיבותי והשניה לסל הפיקניק הגדול, מוציא קופסא בתוכה פירות חתוכים, אני לוקחת את הקופסא פותחת ומתחילה לאכול עם הידיים בפראיות מורחת על גופי את המיצים של הפירות והוא שותה אותם ממני יונק אותם משדי אוחז חזק בגופי מצמיד אליו עוטף את כולי ולוחש לי באוזן "סוטה מטונפת שלי, גורה מלוכלכת זו רק ההתחלה..."

- המשך יבוא -

לילה טוב

💜