יומן חלל

מתעוררת משינה קצרה בצהרים, מרגישה שהעייפות עומדת להכריע אותי, המחסור בדברים קטנים שמעייפים, ומעיפים אותי, גורם לי לבהות כל היום במסך ולא להיות מרוכזת בכלום...

המחשבה היחידה שממוקדת היא עליך, נראה שאתה מצליח לחדור את שכבות הכאב, מפלס דרכך אל ליבי, אני מתנגדת בתוכי, מזכירה לעצמי את כל הפעמים שנפגעתי לפני, מנסה לקחת את הכל לאט, לבחון כל צעד בקפידה, ואתה סבלני, לא לוחץ לא מלחיץ, מניח לי לקבל את נוכחותך בחיי לאט, ואני מרחיקה אותך ומקרבת שוב, ואתה לא מוותר עלי, עדיין פה, מנסה להראות לי שאתה שונה, רואה את החשכה בתוכי ולא מפחד, לא נבהל, מאיר אותי מבפנים, מעיר רגשות רדומים...

אני עדיין חוששת, אתה מבין?

אבל אני פה, לא ברחתי, לא נסגרתי.

מחכה שתקרא לי אליך...

רק אתה יודע מתי הזמן המתאים.

שלך!

💜