יומן חלל

עוד בוקר רגוע מתחיל,

בין רעשי העולם המתעורר, לשקט המדברי, אני יושבת במרפסת, שותה את הנס שלי, וחושבת עליו...

על ההוא שהתפספס...

השתיקות שלו היו חודרות לי לנשמה, המילים שלו היו מרעידות את עולמי, המגע שלו, אוחחח הידיים האלה! הזרועות האלה שהייתי נתלת עליהן בציפורניי כשאצבעותיו היו חוקרות את פתחי ואת רטיבותי. העיניים המהפנטות, שהיו מצטמצמות לכדי סדק צר כשהייתי מחייכת אליו בהתרסה...

בסתר ליבי הייתי קוראת לו אל, מושלם מכל הבחינות!

רק המחשבות עליו גורמות ללבי לפעום בחוזקה, כאילו רוצה לפרוץ החוצה מהחזה, ליפול לתוך ידיו ושם להישאר.

אני יודעת שאם הוא רק יסמן לי לבוא, אני אפול לרגליו, ואנשק את ידיו.

מוותרת על האגו, מוותרת על הכל! רק להיות שלו, זה כל מה שאני צריכה...

(אם הוא רק היה פה לקרוא את מחשבותיי...)

הקפה מסתיים, כך גם הסיגריה, הבית מתעורר לאיטו, וכך גם אני...

Life begins after coffee

בוקר טוב

💜