צהרים, שוכבת במיטה, חוטיני וגופיה, חם לי, אפילו המזגן לא מצליח לקרר, עוצמת עיניים, אולי אם אני אנשום פחות אני אצליח להתקרר...
צליל הודעה מקפיץ אותי, לא בא לי עכשיו להתכתב, אני חושבת לעצמי, ומתהפכת על הבטן כדי לקרוא...
- זרקי על עצמך שמלה בלי חזיה ובלי תחתונים וצאי! כבר מחכה לך בחוץ...
הלב החסיר פעימה! חיוך ענקי, וקפיצה מהירה מהמיטה, זורקת על עצמי שמלה, מעיפה את החוטיני, מסתכלת רגע במראה, לוקחת נשימה ורצה החוצה.
אני מגיעה לשביל הגישה ורואה אותו עומד שם, נשען על האוטו שלו, הוא עוד לא קלט אותי אז יש לי עוד רגע לבחון אותו מרחוק, הגוף המוצק והשרירי, הכתפיים הרחבות, כולו מושלם! הוא קצין בצבא, כבר תקופה שאנחנו נפגשים, וכל מפגש אני רוצה ממנו יותר! ידעתי שהמפגש הזה יהיה שונה, משהו שונה הפעם, החיבוק שלו היה חזק יותר, הנשיקה ארוכה יותר, המבט החודר, והחיוך השובב, הסגירו את זה שהוא מתכנן משהו חדש...
נכנסים לאוטו והוא מתחיל בנסיעה, הפעם, הידיים לא נשלחות לבדוק את רטיבותי, ולא צובטות את פטמותיי, נסיעה שקטה, מידי פעם הוא שולח אלי מבט, מחייך וממשיך לנהוג, משהו בהתנהגות הזו, גירה אותי והפחיד אותי באותו הזמן, אבל סמכתי עליו, ידעתי שהוא ילך איתי עד הקצה אבל בחיים לא יתן לי ליפול...
הגענו לשביל עפר שהוביל לבקתות קטנות באמצע חורשה שקטה, הוא מחנה את האוטו יוצא ומסמן לי לבוא אחריו, משום מה המפתחות כבר היו אצלו, הוא פתח את אחת הבקטות, נכנסתי, ואז הבנתי את פשר החיוך...
הדלת נסגרה מאחורי, "תתפשטי!" הוא נעמד מאחורי, ואני משילה ממני את השמלה, עומדת כך עירומה כשהוא צמוד אלי מאחור, עוצמת עיניים, נשימה עמוקה, הנה זה מתחיל...
בלי דיבורים, הוא מפעיל מוסיקה, מורה לי לעלות על המיטה ראש למטה תחת למעלה, וידיים מאחורי הגב, ברגע שהידיים הגיעו מאחורי הגב, מתכת קרה סגרה עליהן, אזיקים?! כבר ידעתי שהוא מתכנן לי שיעור בהסרת האגו, וחוסר אונים, ידעתי שהלילה הכל הולך להשתנות, היחסים שלנו עולים מדרגה, ואני הולכת ללמוד שיעור חשוב על עצמי... הרטיבות כבר החלה לנזול על ירכיי רק מהמחשבה על מה שהולך לקרות הלילה...
המשך יבוא... אולי...
💜