מאז שהתחחלתי להזדיין, והתחלתי בגיל צעיר, אני אוהבת להזדיין בטבע, תמיד הייתי מחוברת לטבע, כשהייתי זקוקה לחופש מהאנושות הייתי לוקחת תיק קטן, בקבוק מים עיפרון ציור, בלוק ציור, ואת מחברת השירים שלי, הייתי עולה להר הקרוב כל פעם מדרך אחרת, עד שהכרתי את כל השבילים והפינות הנסתרות בכל ההרים מסביב לביתי, הייתי כותבת שירים על אהבה ואכזבה, מציירת נוף ושקיעות, הייתי מטיילת יחפה בהרים מתחברת לשקט הירוק חום, מעשנת ג'וינטים, סיגריות, וחיה בעולם המדהים שלי.
העוצמה של להזדיין בטבע, תמיד משכה אותי, החייתיות, איבוד תחושת הזמן והמקום, היכולת להיות חופשיה ופראית בלי לחשוש ששומעים אותי גונחת וצועקת, ויחד עם זה הריגוש בלהתפס על ידי מטיילים מקריים, היה מוסיף לפראות.
כשאני יושבת לשתות את הקפה של הבוקר או הערב בחוץ, לפעמים חסר לי לצפות בנוף הזה כשעוד כוס מונחת ליד שלי ויד גברית מלטפת אותי, או להתעורר לאור הזריחה, על מחצלת בראש הר, אחרי לילה של סקס מטורף, שהפחיד אפילו את התנים, וכל חיות האיזור, להתעורר עירומה בטבע, להבעיר מדורה, לבשל קפה בפינג'אן, להתעטף במשהו קליל ולשבת ביחד לשתות קפה בשתיקה, לצפות בזריחה ולשמוע איך העולם סביבנו מתעורר לאיטו.
אין כמו להזדיין בטבע, אם לא ניסיתם תנסו!
מקווה שעשיתי לכם חשק בדיוק כמו שעשיתי לעצמי....
💜
