היא מסתובבת עירומה על ההר הצחיח, הרוח המדברית מלטפת את גופה והיא מתמכרת לתחושת החופש שבמרחבים מסביבה.
הוא עומד מרחוק מסתכל על גופה הזעיר מתנועע עם הרוח והיא נראית כמו שדה קטנה לא מהעולם הזה, והוא אהב אותה, את רוח השטות, את השתיקות, את השחרור בצחוק שלה, הוא אהב לזיין אותה, ורק המחשבה גרמה לזין שלו להזדקר, הוא נזכר מה התרחש כמה דקות קודם על השמיכה שנפרסה בצל סלע ענק, והתפתה לקרוא לה שוב, להוריד אותה שוב על ארבע ולזיין אותה חזק.
אבל היא עוד הייתה בעולם משלה, העונג שהגבר החסון העומד ומביט בה, גרם לה, היה לפעמים מעביר את רגשותיה על גדותיהם והיא הייתה זקוקה למרחב, לתת לרוח ולחול לקחת ממנה את העודפים כדי שתוכל לשוב ולהכיל את אהבתו שוב.
הם היו כמו גוף אחד כשהוא היה לוקח אותה אליו, והיא הייתה מתמסרת לתאוותו, מכילה את כאבו, הוא היה מציף אותה באושר ועונג, מעלה אותה לגג העולם, הוא היה נפעם מהעוצמות, הוא היה מחבק אותה אליו, מבקש בלי מילים שלא תעזוב, היא הייתה נצמדת מחבקת, מאשרת שהיא שם, לתמיד, לעולם...
💜