כוס קפה וג'וינט זה כל מה שהייתי צריכה אחרי היום הארוך הזה. בעצם גם מקלחת אבל אליה אני אגיע בסיום הקפה והג'וינט...
מעבר לימים הנהדרים שאני מבלה בחייק משפחתו של אחי, אני עוברת גם לילות ארוכים של מחשבות...
מה אני רוצה באמת?
מה אני לא רוצה?
איך משלבים בין הצורך הטבעי של האדם בקשר מפרה ומספק, לבין הצורך האישי בשקט?
אני מרגישה תלושה לפעמים, לא באמת נמצאת בשום מקום, לא שייכת לכלום, (ולא אני לא מדברת על שייכות למישהו)...
כבר שנים שאני גרה באותו המקום ולא מרגישה שייכת, מכירה את כולם, ולא מתחברת, עדיין לא מצאתי מקום בו אני מרגישה בבית, אני צריכה את השקט שלי, את הפינה שלי, בה אני יכולה להוריד את ההגנות, ולתת לשאר החושים לנוח, גם ככה אני כל הזמן עסוקה במחשבות, וכשאני עם יותר מידי אנשים סביבי אז יש לי יותר מידי רעש בראש, יציאות למועדונים כרוכות בהרבה הכנה נפשית, מפגשים עם הרבה אנשים באופן כללי גורמים לי לחשוב על הדרך המהירה להעלם משם...
ומצד שני להכיר, אני אוהבת להכיר אנשים חדשים, ורוצה להכיר את הגבר שידע לשבור את כל החומות והמחסומים בלי לשבור אותי על הדרך, ולשלב זוגיות כמו שאני רוצה עם השקט והלבד שאני צריכה...
אני חושבת שאני אלך להתקלח... לשטוף מעצמי את היום, להכין לי עוד נס וגוינט ולסיים את הלילה במרפסת על הנדנדה ולהנות מהרוח הקרירה...
וואלה סיום אופטימי ליום אופטימי...
חיוך :-)
שבת שלום
💜
