הוא עבר דירה לשכונה קטנה ושקטה בקצה השני של העיר, הוא הרגיש שהוא בורח, הכל סגר עליו שם, המעבר היה הכרחי, והשקט בדירה בחדשה היה בדיוק מה שהוא צריך.
תוך כדי המעבר הוא בחן את הסביבה, הכיר את השכנים, שרובם מבוגרים שחיים בה כבר שנים, החיוך החל לחזור לפניו, נראה שזה בדיוק מה שהוא היה צריך.
היא הייתה יושבת במרפסת שלה, כל בוקר וכל ערב, צופה בשכן החדש מתאקלם בסביבתו החדשה, נסתרת מעיניו אך רואה כל תנועה שלו.
היא הייתה בוחנת את גופו כשהיה סוחב ארגזים, מזיז רהיטים, או סתם יושב, נח, שותה בירה קרה לפני שממשיך שוב לארגן את הבית, הוא לא היה צעיר, גבר מרשים בשנות הארבעים המוקדמות, כך היא שיערה.
היא הייתה יושבת במרפסת ומפנטזת על ידיו הגדולות אוחזות בה בחזקה, עיניו נראו כמו שני חורים שחורים שגרמו לה לרצות לצלול לתוכן לנצח, עיניה הירוקות התגרו באחיזתו, וחיוך קטן בזווית פיה, גרם לו להדק את אחיזתו ולקרב אותה אליו עוד, עיניו היו צמודות לעיניה, פיו התקרב לשפתיה, עיניה נעצמות, כמו מחכה לצלול לתוך שפתיו, להרגיש את לשונו חוקרת את פיה, היא פותחת עיניים, לגלות שהיא שוב נסחפה בפנטזיה, ידה בין רגליה הרטיבות שנקוותה שם לא הייתה רגילה לה, היא החליטה שבערב היא תלך להציג את עצמה...
עכשיו זמן לצאת לעוד יום עבודה...
(המשך יבוא)
💜
