יומן חלל

הגעתי לקצה

נצבת על פי התהום

הראש מעורפל ממחשבות

העיניים מצועפות מדמעות

ואני שם נצבת

עומדת על פי התהום

מסרבת להוריד את עיניי

לא לראות כמה עמוק יש עוד לפול

מדמיינת אותי מרחפת למטה

נתרקת על הקרקעית

מתנפצת על הסלעים

עוצמת עיניים כבר אין מה לראות

החושך הוא מקום מסתור

עכשיו אני אחד עם השדים

מרגישה את ידיהם הקרות

מושכות אותי למטה

מכניעים אותי בכאב

נועצים בבשרי את צפורניהם

הפסקתי להאבק

עוד דחיפה קטנה

עוד רגע אתנפץ על הסלעים

ואתן נשמתי לשדים

💜