יומן חלל

נס,

סיגריה,

גב כואב,

יום שלם במיטה,

ים של מחשבות,

במקום מחשבות בים,

אלה הרגעים האלה כשאני הכי לבד שיש, שם אני מרגישה את החלל בתוכי גדל, חור שחור שלא מתמלא, זה לוקח אותי למקומות הכי נמוכים בתוכי, אני לא נלחמת, לא מזייפת חיוך, שוקעת בשחור, כמו היה זפת רותחת, לכמה דקות נוגעת בכל מה שאפל וכואב, בכל מה שתמיד מדחיקה ומתעלמת, רק לכמה דקות ואז שוב חוזרת, מנקה את הזפת, סוגרת את הדלת...

כל מה שנשאר זה חוסר נוחות בגוף, עד שהכל נרגע...

שונאת להיות מוגבלת בתנועה!

אולי עוד נס?

אוףףף כואב לי!

שבת שלום

💜